For lifetime- ||Larry stylinson||

חלק 29

לואי, הארי ופרדי ישבו ואכלו ארוחת ערב ביחד.
שאר הבנים אמורים לחזור הביתה כל רגע.
״רוצה לשחק אחרי זה כדורגל, פרד?״ הארי שאל, ״עכשיו כבר חשוך ומאוחר. אני צריך לישון מוקדם כדי להצליח לקום לבית ספר.״ לואי והארי חייכו, ״אוקיי. לך לצחצח שיניים ותעלה לישון.״
״אוקיי.״ הוא רץ לקומה למעלה לצחצח שיניים.
לואי פינה את הכלים והתחיל להדיח אותם.
הוא שפך סבון על הספוג והתחיל לשפשף את הצלחות.
הארי נעמד מאחורי לואי והניח את ידו על כתפו,
״אתה אבא טוב.״
לואי הטה את ראשו לצד ימין והוא פגש את מבטו של הארי.
הראשים שלהם היו קרובים זה לזה.
הגוף של הארי היה כמה סנטימטרים מגופו של לואי.
״תודה.״ הראשים שלהם עדיין היו קרובים זה לזה.
לואי ניגב את ידיו במגבת וסיבב את גופו לכיוונו של הארי.
עכשיו הם היו הרבה יותר קרובים מאי פעם.
״אני.. אני מצטער.״ הארי אמר אחרי הרבה זמן של שקט, ״על מה אתה מצטער, הארי?״
״על.. לא משנה.״
״אוקיי.״ לואי אמר ולקח צעד אחורה.
״לעזאזל איתך לואי!״ הוא צעק בקול, ״מה אתה צועק?! פרדי יבהל.״
הארי לקח נשימה עמוקה, ״לעזאזל איתך.״ הוא אמר שוב בשקט, ״מה יש לך?״
״כלום!״ הוא שוב צעק, ״תפסיק. לצעוק. אל פרדי יבהל אני אהרוג אותך.״ הוא איים.
הוא עצם את עיניו ונשם נשימה עמוקה שוב,
״אני שונא אותך.״ הוא אמר בשקט והלך.
לואי נשאר המום.
הוא הרגיש שליבו נצבט, ושדמעות עומדות בעיניו.
הדלת בכניסה נסגרה.
אלה היו ליאם, זאין ונייל.
״וואו אני מותש!״ נייל אמר והתרסק על הספה.
לואי נשאר קפוא במקומו, ״הכל טוב לוּ?״ ליאם שאל, ״בן זונה.״ הוא סינן בשקט, ״מי?״ הפעם זאין שאל, ״מה..? אף אחד.״
״אתה ראית מה שלחתי לך במקרה?״ זאין שאל שוב,
״לא. עוד לא.״
״מתי תראה?״ נייל התערב, ״זה קריטי?״ הוא שאל בחוסר סבלנות, ״אממ.. לא יודע. אני חושב שכן.״
״אבא..?״ פרדי ירד במדרגות, ״אני לא מצליח להירדם.״
״אני אבוא לשבת לידך. תעלה לחדר בינתיים.״
״מה שלומך פרדי?״ ליאם שאל, ״אני בסדר.״ הוא אמר בקול מנומנם ועלה בחזרה למעלה.
״איפה הארי?״ נייל שאל לפני שלואי עלה, ״אני נראה לך המזכירה שלו?״ הוא אמר בעצבים, ״מה יש לך?״
״אני מצטער נייל.״
״קרה משהו שאנחנו לא יודעים עליו.״ הוא לא שאל.
״זה לא משנה. אני עולה לפרדי.״
״למה אתם אומרים לו שזה לא חשוב?״ נייל שאל את ליאם וזאין, ״כי אם מה שהם אומרים נכון, והם לא באמת מרגישים כלום זה לזה, אז זה לא באמת חשוב.״
״אבל סיימון-״
״עזוב אותו. זה ביניהם. הוא לא קשור לזה.״