For lifetime- ||Larry stylinson||

חלק 39

״אני לא טס ליותר מידי זמן. אוקיי, פרד?״
״אוקיי..״
״ואני מבטיח שאני אפצה אותך. אתה בטוח שאתה לא רוצה שליאם יחזיר אותך?״
״אני בטוח. אני אחכה לך עד שתחזור.״
״טוב.״

אחרי טיסה של כמה שעות, לואי הגיע ללונדון.
הוא עזב מוקדם בבוקר והגיע לקראת אחר הצהריים.
הוא ידע שהוא אצל ג׳מה אז הוא מיהר לביתה.
הוא לא הגיע לא עם מזוודות ולא עם תיקים.
הטיסה הזאת הייתה מיועדת כדי להגיד להארי הכל.
הוא דפק על הדלת, וג׳מה פתחה לו את הדלת.
היא הייתה מופתעת לראותו, ״היי.״ היא חייכה בנחמדות, ״היי. אני מצטער שבאתי בלי שום הודעה מוקדמת,״ הוא התחיל בהתנצלות, ״היה לי משהו חשוב להגיד להארי. הוא נמצא אולי?״
״קרה משהו?״ היא שאלה בדאגה, ״אממ.. אני רק צריך להגיד לו משהו.״
״אם הגעת מאל-איי ללונדון בשביל להגיד לו משהו, אז זה כנראה ממש חשוב. אני לא אעכב אותך. הוא בחדר שלו.״
״תודה רבה.״
הוא דפק עם הדלת כמה פעמים.
״כן?״ נשמע מבפנים.
הארי היה מאוד מופתע לראות את לואי.
הוא הרגיש את ליבו הולם בחוזקה בחזהו, ״אתה באמת חושב שאתה יכול לעזוב אחרי מה שעשית?״
״לא יכולתי להסתכל לך בעיניים, אוקיי?״
״בצדק.״
״אני מצטער.״ הוא ניסה להתנצל שוב,
״למה עשית את זה?״ הוא אמר בטון רך ולא תוקפני,
״לא יכולתי לחשוב שאם הוא יעיף אותך אז זה יהיה בגללי.״
״הארי אני עוזב.״ הוא אמר במהירות, ״מה עוזב? לאן?״
״אני עוזב את האחוזה ואת הלהקה.״
״לא. אני לא אתן לך לעשות את זה.״
לואי משך בכתפיו, ״זה לא משהו שאתה יכול להחליט עליו. למרות שיש לך חלק גדול בהחלטה שלי.״
״זה לא משנה. אני לא אתן לך לעזוב אתה מבין את זה?״
״מצאתי מקום לגור בו. זה לא רחוק מהאחוזה. זה במרכז העיר.״
דמעה ירדה במורד לחיו של הארי והוא ניגב אותה, ״אני לא יכול לא לראות אותך, לואי.״
״למה לא דיברת איתי על זה?״
״אני לא יודע! אני באמת לא יודע. זה היה נראה הדבר הנכון לעשות.״
״הדבר הנכון לעשות? להתעלם ממני ולפגוע בי זה הדבר הנכון לעשות?״ הוא שאל בטון פגיע ותוקף, ״אתה צודק. אני מצטער!״ הוא הצטער בפעם המי יודע כמה.
״זה לא אומר שאני אשנה את ההחלטה שלי. אני לא עובר לגור רחוק מידי. התוכנית המקורית שלי הייתה לחזור ללונדון.״
״אל תעשה את זה.. בבקשה.״ הוא אמר בכאב, ״זאת ההחלטה שקיבלתי אחרי שאתה החלטת לעזוב.״
״לא החלטתי לעזוב. אני חשבתי ש.. שאתה צריך שאני אתרחק ממך קצת. זה היה נראה שאתה צריך שקט ממני בלי שאני אהיה באזור שלך.״
״וואו ממש מתחשב מצידך,״ הוא אמר בלעג, ״איך אתה יכול להחליט דבר כזה בשבילי?!״
״לואי די! זאת הסיבה שעשיתי את זה אתה לא מבין? כדי שנפסיק לריב כמו איזה זוג נשוי, שאפילו לא יכולים להיות ביחד. אנחנו לא מי שהיינו.״
״למה אתה אומר לי את זה?!״
״כי אני פאקינג אוהב אותך!״ הוא הוציא את המילים מפיו בלי לחשוב, ״אל תזיין לי את השכל, הארי! שנינו יודעים שרק חשבנו שאנחנו אוהבים זה את זה.״
״אני רציני, לואי.״ הוא אמר בשקט ועצם את עיניו בכאב.
הוא עצם את עיניו בכאב כי הוא ידע שהוא ולואי לא יכולים להיות ביחד מכל מיני סיבות.
״הארי אתה לא יכול להגיד את זה.״
״למה לא? אתה אמרת לי שאני אף פעם לא הייתי סגור על עצמי, אז עכשיו אני כן סגור על עצמי.״
״לא לא, הארי. אתה לא יכול להגיד את זה!״
״למה. לא?״
״כי כשגיליתי על מה שעשית עם סיימון, אתה עזבת.
ועכשיו שאתה אומר לי שאתה..״ הוא נעצר.
זה היה מוזר לו מידי להגיד את זה, ״אז אני עוזב. אנחנו לא יכולים לפתור ככה את הבעיות שלנו- בעזיבה.״
״אתה לא עוזב!״
״אתה לא יכול לעשות שום דבר כדי למנוע ממני לעשות את זה.
אני סמכתי עלייך, ואתה החלטת.. לא יודע מה התכוונת לעשות! אבל זה פאקינג פגע בי.״
״אני התנצלתי!״
״תפסיק להגיד את זה!״ לואי התקרב אליו בצד מאיים,
״אתה לא תגיד לי מה לעשות ומה להוציא מהפה שלי, מבין?!״ הארי גם כן התקרב אליו בצעד מאיים.
לואי לא חשב יותר מידי.
הוא תפס את פניו של הארי והדביק את שפתיו לשלו.
הנשיקה הייתה אינטנסיבית ועמוסת תשוקה.
הלשונות שלהם הסתבכו זה בשל זה.
הארי קירב את לואי לחיקו יותר ויותר.
הוא רצה להרגיש את חום גופו לפני שהוא יעזוב אותו אולי לתמיד. הוא לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שהוא יראה אותו.
הנשיקה המשיכה והתעמקה למשך עוד כמה שניות.
לואי עצר את הנשיקה.
הוא הביט בהארי למשך כמה שניות. שניהם נשמו בכבדות בגלל התשוקה שנדלקה בזמן הנשיקה.
״לואי בבקשה אל תלך..״ הוא כמעט התחנן.
לואי לא אמר כלום. הוא הסדיר את נשימתו והלך.
הוא הותיר את הארי לבד.