For lifetime- ||Larry stylinson||

חלק 17

לאחר שהארי יצא מחדרו של לואי, נייל בדיוק היה בדרכו לשם.
״חיפשת אותי?״ נייל שאל, ״אממ.. כן. רציתי לשאול אם בא לך ללכת לאכול אבל צריך כבר ללכת.״
״אני גם ככה מתכוון ללכת לאכול עכשיו.״
״אבל צריך לנסוע.״ הוא הזכיר לו, ״לא נורא. שיחכו קצת.״ הוא אמר וצחק, ״מי נמצא בחדר שלי?״
״אממ.. לואי.״
״היית עם לואי?״ הוא אמר והוסיף צחוק שובב,
״כן ולא.״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שכן הייתי איתו ואז הלכתי.״
״למה?״
״כי באתי בשבילך. קדימה, בוא נזוז.״ הארי ניסה לשנות נושא כדי שנייל לא ישאל יותר מידי שאלות.
הטלפון של הארי צלצל.
וזה היה רוב, אחד מהמאבטחים שלהם.
״כן?״
״הארי, אתם לא יכולים לבוא עם הרכבים. תבואו בוואן. יש פה מלא מעריצות. פול מחכה לכם למטה. לכו עכשיו במהירות.״
״אין בעיה. תודה רוב.״
״לוואן?״ נייל שאל כמובן מאליו, ״כן.״
״אני אלך להגיד לליאם וזאין, לך תגיד ללואי.״
עוד לפני שהארי הספיק להתנגד, נייל הלך לשם.

• • •
״זאין המרפק שלך בתוך הצלע שלי!״ ליאם רטן, ״זה בגלל שהיד שלי מתחת לתחת של נייל!״
״אה.. זה מה שזה?״ נייל התגלגל מצחוק, ״די, נו. אנחנו שם עוד 5 דקות.״ הארי ניסה להרגיע.
הבנים היו בתא המטען של הוואן.
הארי הזיז את ראשו מצד ימין, לשמאל ופגש את מבטו של לואי.
הראשים שלהם היו קרובים זה לזה.
הם הביטו זה לזה בעיניים למשך כמה דקות.
הבנים הסתכלו מהצד ושתקו.
לואי לא אמר כלום וסובב את ראשו לצד השני.