I Can't L.S

I Can't- 32

נקודת מבט לואי
דמעותיי לא מפסיקות לרדת, רצתי לחדר של אימי ונעלתי את עצמי.

ישבתי כנגד הדלת, ראשי שעון על ברכיי וידיי עוטפות את יריכיי.

ניגבתי את דמעותיי אבל הן ממשיכות לרדת.

״לואי! פאק א-אני, תפתח, בבקשה.״ הארי אמר.
דמעותיי המשיכו לרדת ויבבות יוצאות מפיי.

״פאק לואי.. אל תבכה בבקשה״ קולו דעך.
״איך אני יכול לא לבכות?!״ צעקתי בדמעות.
״אתה יודע מה עבר עלי ובכל זאת שכבנו!!״ צעקתי, ״אני יודע!! אני מפגר. בבקשה תפתח ונדבר על זה״ הוא אמר. ״אני לא רוצה עכשיו לדבר איתך״ אמרתי.
״בבקשה לואי״ הוא אמר וסובבתי את ראשי אחורה. אימי צריכה לישון פה היום... אני לא יכול להישאר כאן בכל מקרה.

״תלך״ אמרתי, ״לואי-״ ״תלך!!!״ צעקתי.
״אוקיי! אלך״ הוא אמר ובעט בדלת פעם אחת.

דמעותיי ירדו שוב וחיכיתי כמה דקות עד שאצא מהחדר ללא דמעות.

פתחתי את הדלת והלכתי לחדרי.

נפלתי על המיטה והתייפחתי לכרית.
עם הריח של הארי עליה.

-

״לואי״ שמעתי קול, פתחתי את הדלת וזאין עמד שם, התרסקתי לחיבוקו, ידיו עטפו את גופי וליטפו לגבי.

״זאין..״ אמרתי עם קול חנוק מדמעות.
״אני יודע..״ הוא אמר וליטף לשיערי.

״ת-תודה״ אמרתי ודמעותיי יורדות על חולצתו.
הוא הנהן בחיוך קטן והלך לשבת על המיטה, הלכתי אחריו וישבתי מולו.

״אתה רוצה שנצא לאיפשהו?״ הוא שאל ״אין לי כל כך כוח, מצטער..״ אמרתי. ״הי! זה בסדר. אז רוצה שנשחק ביחד?״ ״כדורגל?״ שאלתי בחיוך קטן. שהיינו קטנים היינו משחקים מלא כדורגל ביחד.

הוא הנהן וחייכתי בהתרגשות.
״אלך להביא את הכדור!״ אמרתי וקמתי במהירות והרגשתי כאב חד בישבני.

-

״לוזר!!״ זאין צעק שהבקיע לי את השער השני, אני לא כל כך מרוכז היום...
״פאק!!״ צעקתי ועקפתי אותו עם הכדור.

״שיויון!!״ צעקתי בהתרגשות כאשר הבקעתי לו גם את השני.

״היי״ שמענו קול מאחורה והסתובבתי.
״נייל!״ זאין אמר ורץ אליו.

״אבל! זה לא פייר!! אתם שניים!-״ ״לא נראה לי״ שמעתי קול צרוד מאחורה.

ליבי החסיר פעימה וביטני התהפכה.