land of the elements-ארץ היסודות

פרק 19 מיכאל

אני עושה פרקי "היכרות".
***
"אדוני המלך. נולד לך בן" קדניט נכנס וראה את אשתו היפה, ולידה ילד קטן ובידיה תינוק. שערה נח על הכרית מפרחים, וגופה היה מותש אך מרוצה.
.::גיל 3::.
"מותק!! הילד התאבן שוב! בוא תשחרר אותו!"
"רק רגע!" צעק קדניט חזר לעסקיו "אז ככה, צריך שתשלחו את גדודי ׳ירח׳ ו׳הדובים׳ לגיבעה. אסור שהם יגיעו לאשישים. או שבעצם תשלח את ׳הדובים׳ לקרויים. הם יעזרו שם הרבה יותר. אני בא מותק!״ המלך תיכנן את מיקומי הגדודים בשביל המלחמה החדשה שמיתקרבת. ובשביל להגן על המוקפאת. הם יפשירו אותה בעוד שבוע.
.::גיל 5::.
״אבא! אבא! אבא! אבא!״ מיכאל רץ אל אביו בהיתלהבות.
אביו דיבר עם אימו על משהו שניראה מ-א-ו-ד רע למיכאל אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה כי "גיליתי את כוח היהלום אצלי!"
"ווהו! נסיך מדהים שלי! תקשיב, אני ואמא שלך ועוד כמה אנשים החלטנו ש...אתה זוכר הילדה הקפואה?" אביו שאל אותו ברוגע.
"כן! אני מאוהב בה!" אמר מיכאל בהיתלהבות ובחיוך.
"אז. אנחנו רוצים לחקור את העולם שבחוץ, והיא יוצאת לשם, אז כדי שהיא לא תישאר לבד, אנחנו הפשרנו אותה כשאתה היית בגיל 3 והיא שירת אותך בתחפושת. אז מהיום היא תשרת אותך בלי תחפושת, ובעוד שבועיים אנחנו נמחק לה את הזיכרון ואתה תישאר עם הזיכרון להורים גאגוטים*. היא גם כן תגדל אצל הורים גאגוטים אבל ללא הזיכרון. אצלהם הם לומדים שמונה עשרה שנה. אז בסוף השנות הלימודים תספר לה הכול. אחיך יבקר אותך שלוש פעמים בשנה. בתחילת ובסוף ״החופש הגדול״ ובאמצע שנה. אנחנו כבר נדאג שאתה ולין תיהיו ביחד בגנים, בבית הספר היסודי-בכיתה ביחד, בחיטבת ביניים-בכיתה ביחד וכמובן בתיכון-" מיכאל קטע אותו והמשיך.
"בכותי ביחד" היה לו קשה להגות ״כיתה״ כי זו הייתה מילה משפה זרה הוא כמובן לא הבין את כול הדברים האלה שאביו מדבר עליהם אבל כמו תמיד, הוא כבר למד, לשתוק ולהסכים. "אוקי"
"אתה יכול לחזור להתאמן עם וויל*"
"ביי אבא. תודה שבחרת בי לזה. אתה יכול לסמוך עליי" הוא אמר תוך כדי ריצה לחדר האימונים.
"רגע! מיכאל! חזור!" אביו קרא לו בשניה האחרונה.
מיכאל רץ בחזרה, אפילו לא מתנשף ושאל
"כן אבא, משהו קרה?"
"כן. אתה זוכר את רוי? הילד שביקר כאן ליפני חודש"
"נסיך האשקויים?"
"כן! הוא גם יוצא איתכם. הוא יבוא היום בערב. הוא יכיר את הקפואה, ואתה תתיחס אליו יפה"
"אבל אבא, מה אם הוא ירצה לקחת לי את הקפואה?"
"אתה מאוהב בא?"
"כן"
"ובכן, אל תדאג. זה יעבור לך. זו רק אהבת ילדים טיפשית. אמנם אנחנו מתאהבים רק פעם אחת אבל אתה בטוח תתאהב בקוקו כשתכיר אותה"
מיכאל נעלב מדבריו של אביו. הוא ידע שזה הרבה יותר מזה. אבל לא הייתה לו ברירה אלה לשתוק ו״להסכים״. הוא לא ידע מי זאת קוקו, רק שמע עליה סיפורים וידע שהם יצתרכו להתחתן באחד מן הימים. "כן אתה בטח צודק. אני גם ככה צריך להיתחתן עם קוקו."
"נכון מאוד בני"
אימו התפרצה לשיחה ואמרה "אוי בני, אבא צודק" אמרה והדגישה את המילים אבא וצודק. מיכאל ידע שזה הסימן הסודי שלהם. רק אימו ואחיו ידעו על אהבתו לקפואה.
"אוקי אבא, אתה תאאאמיד צודק" אמר מיכאל ורץ בחזרה לאימונים.
###
"מיכאל" דפקו בדלת חדרו. הקול היה עדין ומיכאל ידע מי זו.
"פתוח" הוא אמר וקם מהמיטה, מסדר ומנקה את בגדיו בידיו בחיפזון.
"היי, אני לין"
"הקפואה?" הוא שאל וקם מן המיטה. מתקרב לעברה.
"כן" היא אמרה. ראשה רק הסתכל על הרצפה. היא פחדה.
מיכאל אומנם היה רק בן 5 אבל היה לו ה ר ב ה אומץ. הוא הרים את פניה באצבעותיו, הסתכל לתוך עיניה ואמר "אל תפחדי. כול עוד אני כאן אין לך ממה לחשוש"
היא לקחה צעד אחורה, השפילה את ראשה שוב. "הזהירו אותי לא להתקרב אליך"
"אמרו לך גם על זה שאסור לי להתקרב אלייך?"
"לא"
"שבי על המיטה. קבלי את זה בתור ציווי" הוא אמר ברכות.
"אבל-"
"אין לך ממש לחשוש. אנחנו רק בגיל 5" הוא אמר והיתיישב לידה. הוא הרים לה את הראש והיסתכל עמוק לתוך עיניה. מהופנט. הקרויה-יהלום סיקרנה אותו.
##באותו היום בערב##
ילד חתיך, ראו שהוא מתאמן. כבר בגיל 5. לבוש בבגדי שימ״ה. ראו עליו שהוא אשקוי. הוא והקפואה יצרו קשר עין. מיכאל חצץ בינהם. רוי כבר היתאהב בלין. אהבה ממבט ראשון. בידיוק כמו בנבואה.
~~~
הנבואה כתובה על הקירות בחדר הנסיך. על כול הקירות יש ציורים עם דמויות אבל על התיקרה יש רק נוף עם כתוביות. ושם כתוב
"הוא אהב אותה, היא אהבה אותו. אהבה אסורה אך חזקה יותר מכול. סוד. סוד כמוס. סוד בצורת ילדה. תינוקת. תינוקת חזקה. מעניינת. מטרפת. מהממת.
מ ה פ נ ט ת. הסוד התגלה. כולם יודעים על הילדה. זה לא טוב. זה רע. לקחו את הילדה מהוריה. הילדה קפואה. ילדה יפה.
נסיך, מלך ומלכה. עוד נסיך ועוד אחד. שלושה בנים, מלך ומלכה. שלושת הבנים ידעו שהקפואה אסורה. ידעו שאסור לאהוב אותה. אבל אחד עבר על החוקים, עבר על הקללים. חצה את כולם. התאהב בא. כולם לא האמינו. כולם פיקפקו. אבל רק הוא יודע. אהבתו אליה אמיתית. אהבתו טהורה. בת של לורדים. אחת אחרת. לקחת אותו. חברו הטוב ביותר של הנסיך. של העובר על הקללים. לקח אותה. גם הוא אוהב אותה. אבל הוא לא ינצח. הם נפרדו, העובר על הקללים והקפואה. אך הם ינצחו. הם ינצחו ואהבה תנצח. וביחד הם יולידו בת. שתשלוט בעולם כולו. שתשליט סדר ושלום. אבל עד אז. תיהיה מלחמה. בינם לבין עצמם. ובעולם,"
~~~
הוא ידע שזה יקרה. רק שהוא לא ידע מתי. זה קצת בעיה לדעת שמשהו יקרה אבל לא לדעת מתי. בימיוחד שזה משהו כזה גורלי. אבל ברגע שרוי ראה את לין ומיכאל היה שם. הוא ידע. הוא ידע שזה התחיל.
.::גיל 8::.
"ילדים. אני מבקשת מכולם שקט. זה היום הראשון שלנו בכיתה ג׳ ואני אוצה לנצל אותו עד תומו כמיטב יכולתי. הורים. זה בסדר אתם יכולים ללכת." לאחר שהשתרר שקט בכיתה וההורים הלכו המורה פתחה את פיה ואמרה
"יש לי כאן כדור. אני יזרוק אותו ביננו וכול אחד יגיד את השם שלו ומשהו שהוא אוהב לעשות, או לאכול. או סתם דברים אהובים." המורה זרקה את הכדור והוא הגיע ל"לין. אני אוהבת לצייר"
"יפה מאוד. את ילדה כישרונית לין. תיזרקי אליי את הכדור ואנמשיך לשחק" וכך היה. הכדור עבר בין מיליוני ידיים קטנות ושמות שנישמעו מוזרים מאוד למיכאל. המורה חילקה מחמאות גם לא מוצדקות בעליל וחירטטה דברים וזה כול מה שהם עשו כול היום. הכדור כמובן עבר גם אצל "רוי. אני אוהב להיתאגרף. אני בקיקבוקסינג לילדים" המורה אמרה משהו על אומץ לב והמשיכה. הכדור הגיע גם ל"מיכאל. אני אוהב לעשות ספורט" המורה אמרה משהו על זה שיש לה כבר שני ספורטאים בכיתה והמשיכה. כמובן שזה לא עיניין את מיכאל ורוי כי רוי לא ידע אבל הוא היה מאוהב בא. הוא יבין את זה רק בכיתה י. אבל מיכאל לעומתו זכר ה-כ-ו-ל. הם נהפכו לשלושה חברים טובים.
.::גיל 14::.
"עמודים 121-130, 134-146, ובאלגברה אין הרבה יש רק 40-43"
"אבל המורה-" מיכאל רצה לומר אבל למזלו המורה קטעה אותו. מה הוא כבר יכל לומר? אחי מארץ אחרת מגיע לבקר אותי ואני צריך להיתאמן על הכוחות שלי ועל הזיכרון שלי. באותו הרגע הוא היה מקבל ריתוק לשבוע, פלוס להגיש את העבודה בשלושה העתקים, פלוס הזהרה ליפני השעיה בגלל שהוא משקר למורה ומחפש תירוצים. מיכאל הבין שטוב שהיא סתמה אותו כי הוא היה צרך לשמור על פרופיל נמוך. ולדאוג לעוד שניים שאחת מהם היא החברה שלו. הוא כול כך שמח שהוא ולין זוג. סוף סוף הם ביחד. אבל זה רק לעוד ארבע שנים.
.::גיל 16::.
אני לא מאמין שלין ורוי התנשקו. למה היא עשתה את זה. הנבואה מתחילה להתגשם.
"הוא לוקח אותה."
.::גיל 17::.
(אני ממש מטערת על הפירסום אבל קשה שלא לומר שזה ממש ממש מזכיר את הספר ׳לרגע׳ החבורה מ׳פסגות׳ מחדרים 16 ו17. מי שמכירה את הספר שתגיב כאן או בתגובות. הספר כאן בווטפאד)
וואו איזה יפה היא. היא מהממת. טוב מיכאל מספיק. תתרכז. אבל וואו כמה שהיא יפה כשהיא רצה. השער שלה עף ברוח. אוקי אוקי. תחזור לריצה שלך. וואו. תיראה איזו מהממת היא. היא מהפנטת אותי ביופי שלה. לפתע לין הסתכלה לעבר רוי והוא הבין כבר מה לעשות.
"תתרחק ממנה" רוי אמר וקטע את מחשבותיו.
"אתה יודע שאני לא יפגע בא" הוא החזיר לו באותה הקרירות.
"כן. אני בטוח. כמו שלא פגעת בא שנה שעברה. אותו הדבר ב-ו-ל. אם תיפול שערה מראשה בגללך. אני ירצח אותך. אני מספיק ברור?"
"מה זה יעזור לך את תרצח אותי?"
הם עברולייד המאמן והוא בידיוק צעק "עוד חמישה סיבובים בנים. בנות סיבוב אחרון" הוא שרק והם המשיכו.
"אני יכול לדעת שגם אם אני חולה. אתה לא תציק לה. כי אתה תיהיה מת"
"וואו רוי. איזה גאון. אולי תתעסק בעיניינים שלך?"
"אולי לא?"
"וואו. ממש משעמם לך שהחלטת להגן על בחורות שאני מאוהב בהן. שאני חס וחלילה לא יפגע בהן בגלל שהן יהיו חברות שלי או אפילו סתם ידידות"
"לין היא לא סתם מישהי. היא מישהי ששנינו אוהבים. סליחה, תיקון טעות, אתה עוד בכלל מאוהב בא?"
"רק תסתכל עליה. איך לא?" הוא אמר בנימה מאוהבת ושני הבנים המשיכו לרוץ בנחת. רוי קיבל את התשובה לשאלה שלו. מיכאל היה מאוהב בהחלט, עד מעל לראש.
.::גיל 18::.
אני לא מאמין. בעוד שבוע זה נגמר. בעוד שבוע לין ורוי ידעו על שורשיהם האמיתיים. הסיוט יגמר. סליחה, חלק מהסיוט יגמר. לין עדיין שייכת לרוי. אני ממש מצטער לין. אני לא נשאר כאן. אני הולך ממש בצילצול. הצילצול הגואל הגיעה. מיכאל הרים את הראש וראה את לין ורוי מתנשקים. הוא הוציא אנקת כאב מפיו. זה כאב. זה הרגיש כמו דקירה בלב. הוא לקח את התיק שלו ויצא מכותלי בית הספר. לין נתנה בו מבט מיוסר אבל הוא לא ראה את זה. כאב לו יותר מידי בשביל לשים לב במי הוא נתקע בדרך. זה ממש לא היה חשוב. הוא רץ לסימטה חשוכה ורק בכה "אני מצטער. את חייבת להבין. את מצטער. סליחה. על הכול. על המחלה ועל הכול. זו אשמתי. ביקשו ממני לשמור עלייך ולא מילאתי את תפקידי. היתאהבתי בך. זה אסור לי גם כן. סליחה. לין אני מצעטר. את חייבת להבין. סליחה על הכול" הוא ראה זכוכית. היא גדולה מספיק? הוא חשב לעצמו. הוא קם. צולע. כאב חד פילי את צלעותיו והפיל אותו על הקיר. הוא קם שוב התקופף ולקח אותה. הוא חזר לפינה. לפתע הוא שמע "מיכאל עצור". זה אף אחד הוא חשב לעצמו. הזכוכית היתקרבה לעורו. זה לא יכאב לי יותר ממה שכבר כואב לי הוא חשב. "רגע. עצור" הוא ראה דמות מרחוק. זה לא משנה. בטח מישהו שהתבלבל. או שהוא בטח מדמיין. הזכוכית כבר נגעה בעורו. זה צרב וכאב. אבל הכאב בלב כאב יותר. "מיכאל. אני מתחנן. עצור. די. אל תעשה את זה לעצמך." הדמות התקרבה ומיכאל ראה שזה קנג. אחיו הגדול. הוא תלש את הזכוכית מעורו. זה בטח ישאיר סימן הוא חשב. והוא לא עשה יותר. כי קנג התקרב אליו. מנסה לדבר. אבל עיניו של מיכאל כבר נעצמו והוא כבר לא שמע כלום. הוא איבד את ההכרה.
##בבית מסתור##
"הוא איבד ה מ ו ן דם" קול לא מוכר אמר.
"למה ניראה לך שהוא עשה את זה?" קנג אמר בדאגה.
"כאן בני האדם עושים דברים כאלה כי מתעללים בהם או כי רע להם בחיים"
"כן אבל. אוי שיט! שיט שיט שיט! זו לין! הרי אתה סיפרת לי שלין ורוי ביחד! שיט!"
"היי חברה" מיכאל אמר בקול צרוד ועייף והקפיץ את שניהם.
"דפוק! אתה יודע איך הבהלת אותי?! שלחו כפיל שלך לחדר כושר כדי שהגאגוטים שלך לא ידאגו"
"למה עשית את זה?" שאל מיכאל בסקרנות.
"כי ניסית להרוג את עצמך ולמזלך גור היה כאן ודיווח לי ואני כמו משוגע טסתי לכאן"
"מתי הוא דיווח לך?"
"כשהוא ראה את לין ורוי-"
"שלא תעיץ לומר את זה" מיכאל קם בתוקפנות וצעק. כאב חץ בצלעות שוב פילי אותו והוא חזר בצניחה לספה שהייתה מלאה בדם בצידה הימני בגלל ידו החבושה.
"סליחה. אתה צודק"
"אי אפשר להקדים את זה? את סוף השנה?"
"מצטער אבל לא. נישארה לך בגרות אחרונה"
"זה לא קשור" הוא אמר ובהה בתיקרא "כואב לי ליראות אותם ביחד"
"אני מבין"
##למחרת##
"מיכאל לא הוריד את הקפוצון ממנו. חם אש היום. ותשים לב שקשה לו לכתוב"
"מה אכפת לי ממנו. מצידי שישבור ת׳יד"
"כן אני מסכימה. אבל עדיין. הוא אליל הבנות והוא לא נוגע באף אחת מהן"
"למה, את רוצה שתיהיה לו חברה?"
"ל-! כלומר, לא אכפת לי"
"פחחח כן אני בטוח" רוי אמר בזילזול.
הקול של מיכאל נשמע שוב בראשה אחחחח, ילד מטומטם. החתך ממש כואב. אני שמח שקנג היה שם בישבילי. מעניין אם לין שמה לב לחתך שלי. אני פאקינג ניסיתי להיתאבד. עיניה של לין מפערו מההלם. וואו. אני בר מזל.
"רוי"
"מה?"
"מיכאל ניסה להתאבד" היא לחשה~צעקה.
"שקרנית"
"נווו כןכן. אני יודעת מה אני אומרת לך. שוב שמעתי את הקול ש׳לו בראש ש׳לי"
"טוב אני יבדוק את זה בישבילך"
"תודה"
"את חייבת לי" הוא אמר והלך לכיוון מיכאל ״היי״
״מה אתה רוצה?״
״לין שלחה אותי לבדוק מה שלומך"
"אני גרוע, תודה רבה"
"למה? מה קרה?"
"כלום"
"אא אז אתה , סתם בכיף שלך לא טוב לך"
"כן"
"לא יודע. לין אמרה שניסית" הוא עצר. מיכאל כבר הבין.
"כן"
"למה?"
"תנחש"
"כבר הבנתי אבל רציתי לשמוע את זה ממך"
"יופי. ביי"
"ביי" הוא אמר והלך לכיוון לין.
"איך הוא?"
"לא משהו. שאלתי אותו מה איתו והוא אמר ׳נורא׳"
"טוב. בוא רק נקווה לטוב" היא אמרה בטון עצוב ונאנחה.
"כן" רוי אמר ונאנח גם כן.
***
גאגוטים-בני אדם ללא כוחות.
וויל-מאמן הכוחות המלכותי שמאמן את כול הנסיכים
בממלכה.
***
יאאאאאאא עשיתי לכם פרק כפול!!! אבל אני לא יחשיב את זה פרק כפול בגלל שהיתעקבתי ככ הרבה זמן וגם בגלל כול ההודעות שחפרתי לכן/ם. מקווה שנהנתים. הסופ"ש הזה זה יהיה לי סופ"ש מתמ׳ט (סוף שבוע מתמטיקה) כי ביום ראשון יש לי מבחן וכול השבוע הייתי בחופשה אז...

C.R.Y.M
#חוףהים
מטרה: 23 הצבעות