land of the elements-ארץ היסודות

פרק 21- חטיפה בבית המלוכה וחיות בשוק

זה הפרק הכי חשוב כי חיכתם לו 20 פרקים
קריאה נעימה!!
---
"לין, היית רוצה לצאת לשוק עם או בלי הסוואה?" אקווה שאלה אותה. הן היו בחדרי האורחים של הארמון.
"אממממ, תיראי, בלי הסוואה כולם יקבלו אותנו בפנים נאורות ובהמון שמחה. הייתי רוצה ליראות מה קורה מתחת לפני השטח. מה מרגישים התושבים כאן כלפי המלכות והכול."
"אוקי, אהבתי את הרעיון. אני יקרא למלבישה המלכותית שתלביש אותנו כמו שתי נשים פשוטות" אקווה אמרה והלכה לה. מאז שאקווה פגשה את לין, מיכאל ורוי היא נהפכה לשרת הצבא ולגנרלית. אבל בחצי שנה האחרונה היא ביקשה פגרה כדי ליהיות עם לין ומיכאל.
לאחר כמה דקות היא חזרה.
"לין תכירי את מיטי. מיטי תכירי את לין. לין, מיטי היא המלבישה המלכותית הראשית"
"את לין המפורסת, כבוד הוא לי לפגוש אותך ולהלביש אותך" מיטי אמרה והשתחוותה לפניה.
"הו וואו, אני לא רגילה לכבוד שכזה. בבקשה ממך. תעזרי לנו להתלבש כמו שתי צועניות."
"הווו בשמחה" מיטי אמרה ומחאה כפיים. מייד נכנסו עשרה משרתים שלכול אחד מהם שני גלילים של בדים בצבעים חומים עם דוגמיות שונות, אחד בכול יד.
"אוקי קדימה" מיטי אמרה והתחילה לעבור בד בד, לשים אותו בצורה שונה על גופה של לין, אם הוא מתאים היא גוזרת ממנו חטיכה נכבדת ואם לא היא עוברת להבא. לאחר מכן היא נגשה למכונת הטפירה וטפרה במהירות שלא היית מביישת מפעל שלם של בדים. לאחר כחצי שעה~שעה לין כבר היית לבושה בבגדי צועניה/ילידת כפר.
~~
"אתן מוכנות!" היא אמרה והיסתכלה עליהן בגאווה.
"תודה מיטי" לין אמרה.
"העונג כולו שלי" היא אמרה השתחוותה ליפניהן והלכה כאשר עשר המשרתים מאחורה בשורה מסודרת.
"טוב קדימה. יצאנו" אקווה אמרה ושתיכן יצאו מהארמון במהירות.
כמה דקות לאחר מכן הן הגיעו לשוק. השוק היה עמוס ומלא בשימאים. כלי עבודה, מאכלים ובגדים. מכול מקום, קולות וצבעים. לין מעולם לא ראתה שוק ככ ציבעוני, לכול אחד בגד משלו, בצבע מישלו, וצורה מישלו, ומיקום משלו, מסכות, כובעים, חיות מחמד, לכולם היה צבע שונה מהאחר. לין ראתה חיית מחמד ממש מוזרה; היא ניראתה כמו עטלף רק לבן עם פס כחול בגב.
וואו, היא מהממת. חשבה לעצמה לין.
"קוראים לחיה הזו קינק. היא מגיעה בהמון צבעים, יש ליפעמים עליה צבעים, נקודות, פסים, או סתם צבע חלק. הרקע שלה נשאר אותו הדבר את את התוספת היא משנה לפי מצב רוח. בתוספת הכוונה היא בנקודות או בפסים, אבל אם אין לה כלום, כלומר היא חלקה ואין עליה תוספת אז היא משנה את הכפות רגליים שלה או הציפורניים שלה. אם הרקע הוא כהה אז זה בן אבל הוא בהיר אז זו בת. חייה יפה לא?" אקווה אמרה לה את כול זה ולין התפעלה ממנה. "החיה גם יכולה לשנות את הצורה שלה"
לין סובבה את הראש תישעים מעלות בחדות וראתה מישהו עני, שוכב על הריצפה, מדמם, זקן, כוס מונחת על ידו ומידי פעם מישהו זורק לו כסף. "אקווה. תיראי" היא אמרה לאקווה והיא מייד סובבה את ראשה במהירות לאותו המקום וראתה את אותו הדבר.
אקווה מייד הוציאה דף וכלי כתיבה שניראה עתיק מאוד וכתבה משהו על הדף, היא עצמה את עיניה קימטה את הדף בידה התרכזה והדף נעלם מידה.
"מה קרה כאן הרגע?" לין שאלה בהיתפעלות.
"אני יסביר לך אחר כך. בואי נתרחק מכאן"
"אבל האיש-"
"יגישו לו עזרה. עכשיו בואי" אקווה אמרה ומשכה את לין אחריה.
לין ראתה כול מיני חיות אגזותיות ומעניינות אבל אקווה אמרה לה שהיא תסביר לה על כולן בארמון. הן המשיכו והגיעו לקטע בשוק שיש בו אוכל, השוק התחלק לשלושה, בגדים, דברים לשיקויי האשקואים ודיברי עבודה, ואוכל.
אקווה הוציאה רשימת קניות והחלה לחלק ללין הוראות, מה להביא וכמה מכול דבר. לין מאוד נהנתה, היא סוף סוף התבוללה בעם וראתה את מה שהם רואים, הרגישה את מה שהם מרגישים, הריחה את מה שהם מריחים, טעמה אוכל בצורה הגולמית שלו ישר מהשוק ולא על הצלחת אחרי בישול. בקיצור, היא סוף סוף הרגישה חלק מהם. שתיהן באו ליפנות החוצה מהשוק צוחקות מבדיחה שסיפר להן המוכר. אבל לפתע משהו לכד את עינהין. מישהו העביר למישהו אחר פתק.
תפגוש אותי שם בעוד דקה בידיוק שם.
"את ראית את מה שאני ראיתי?" אקווה שאלה את לין.
"כן. בואי נזוז. אין זמן"
לין ואקווה עקבו אחר האיש שקיבל את הפתק. הן הגיעו למקום ה״מסתור״ של שני האנשים האלו. זה היה מאחורי השוק. המקום הכי נטוש.
"מתי זה קורה?"
"בעוד כמה ימים"
"מה? למה לא אמרו לי?" הוא ניראה אדיש, לא מופתע בימיוחד.
"טוב אז את מי?"
"חא חא לא אמרו לך?"
"לא, הוא אמר שכול אחד מאיתנו יודע חצי ואז נגיד את החצי השני לבסיסים שלנו"
"טוב, אז בעוד כמה ימים את הלב"
"מה? הייתי בטוחה שיקחו את העוגיה"
"אני בכלל חשבתי שיקחו את שין. חטיפה בבית
המלוכה" הוא אמר ושניהם פנו במבטים קרים לכיוונים שונים.
לין ואקווה הלכו משם במהירות ולאחר שעברו את המכולים של הדוק יצאו לכיוון הארמון.
"אנחנו חייבות לספר לו את זה"
"לא רק לו, אלא לכולם"
"בואי נלך"
"קיי" אקווה אמרה והן הלכו לכיוון הארמון.
--
"אקווה ולין, אש מיים אדמה ואוויר" היא לחשה באוזנו של השומר והוא פתח לה. הן נתנו למשרתים שהיו בכניסה את הקניות ורצו לכיוון חדר המלוכה. הן התפרצו לחדר ובידיוק כולם צחקו. למזלן כמעט כולם היו שם. מיכאל, אביו, אימו, אחיו הקטן, אישתו של אחיו, קוקו ולפתעתן אפילו רוי. לין היית מופתעת אבל לא היה לה זמן להיתעסק בזה והמבט המופתע ירד מפניה מייד והמבט המפוחד והחושש עלה מייד על פניהן.
"מישהו מנסה לעשות משהו לאחד ממכם"
______
אעאעאעאעאעאעא יש לי פרק!! הוא קצר ב200 מילים אבל תיסלחו לי, היה לי מחסום כתיבה די הרבה זמן, ביקשתי רעיונות אבל אתן/ם לא זורמות/ים אז לקח לי זמן. ועד שנעלם לי המחסום כתיבה נהייתי עצלנית כדי לכתוב.
התגעגעתי!!
בעשירי באוגוסט אני אולי יראה את מי שיבוא!!
אני מקווה שאני לא יהיה עצלנית שוב כדי לכתוב לכם פרק.
#חוףהים

C.R.Y.M
#חוףהים
מטרה: 25 הצבעות