land of the elements-ארץ היסודות

פרק 14- אקווה חוזרת

פרק 14- אקווה חוזרת
אשקויה יצאה מהמקום בו לין היתה בראש נפול ומיכאל מייד שאל אותה
"היא" מיכאל התקשה לומר זאת "היא...חיה?"
"בקושי. היא יורקת ומקיאה לעיתים קרובות, אל תגעו בא ואל תתקרבו יותר מידי. היא צריכה להחלים, ומכיוון שכבר היה לה גיסצוט* אז ההחלה מהגיסטוק** היא הרבה יותר קשה. אני מצטערת נסיכי אבל לא ניראה לי שהיא תסרוד" היא השתחווה והלכה משם. הוא נכנס לכיפה שהייתה בנויה מצמח מטפס. כאשר הוא נכנס הוא ראה את לין שוכבת בערסל העשוי מאותו צמח מטפס ותלוי עם ארבע חבלי צמח. היא הייתה חיוורת, ובאותו הרגע היא היקיאה דם על הריצפה שהייתה עשויה משיש ירוק-שקוף והיה ניתן ליראות שורשים דרכו, כאשר היא היקיאה הריצפה ספגה את הקיא שלה לאחר שניות מספר, כאילו הוא מעולם לא היה שם.
"מיכאל, בבקשה בו נפסיק לריב עליה" רוי אמר וידע שהיא שומעת.
"אתה יכול לנשק אותה כמה שתירצה. אסור לי ליהיות איתה"
"אני מאוד מקווה שזה לא יקרה"
"היי" לין לחשה.
מיכאל היחליק על הבירכיים לידה ובכה וצעק וחזר על המשפט "איגנגל אישג קמלר רינצר" ואז הוא אמר "בבקשה תסלחי לי שלא גיליתי לך את האמת, אני לא יכולתי. בבקשה תיסלחי לי שלא אמרתי לך שיש לך גיסצוט. בבקשה תסלחי לי" הוא הוריד ראש ובכה. הוא לא היפסיק לבקש סליה על כול מיני שטויות שהיו פעם. לין הקיאה שוב. רוי עשה אותו הדבר. רוי רק בכה. הוא ידע חלק מזה באשמתו.
~~~
״היי״ היא לחשה ופקחה את עיניה. אף אחד לא ענה לה.
״מיכאל?״ היא שאלה תוך כדי שהיא מסתכלת על הגוף החסון והחזק שוכב לייד הקיר מצמחים רפוי וכואב ומפוחד. היא בחיים לא ראתה את מיכאל פוחד. פניו היו רטובות ולחות, הוא בכה, היא בחיים לא ראתה את מיכאל בוכה, לאט לאט היא הבינה, מיכאל בכה עליי ופחד שאני ימות. קול מוכר נכנסלחדר , היקפיץ את לין ואמר ״הוא לא זז ממך לרגע, אני רציתי לקרא למישהו שיעשה לו גם מיטה אבל הוא היה ככ עקשן, הוא התעקש לישון על השיש, כול מי שנחנס הוא מייד עמד מולך כדי להגן עלייך, לא משנה מי זה. גם כשאני רציתי ליראות מה איתך. ואת רוי לקחו מכאן לאחר יום והוא ניסה להתנגד ולהסביר להם שהוא רוצה ליהיות כאן איתך כדי ליראות מה שלומך ואם את תידאגי או לא אבל הם בכול זאת לקחו אותו כדי להכיר את המשפחה שלו״
״וכול זה בגללי״ לין שאלה והרימה את ראשה, היא ראתה נערה מאוד מוכרת ולא זכרה מתי היא ראתה אותה.
״היי, אני אקווה״ הנערה הציגה את עצמה ואז לין הבינה איפה היא מכירה אותה "את עזרת לי למצוא אות, את הברמנית"
"יאפ! זא אני!"
"מה את עושה כאן?"
"אני שייכת לכאן, אני קרוייה, שורשי שער כחולים, רואה?״ היא שאלה והיצביעה על השער שלה " אני כאן כדי להראות לך את הארץ, לטייל בשווקים, ולראות מקומות יפים"
"באמת?! מתי?"
"בעוד חצי שנה"
״מה?!״
״כן בגלל שגילו שאת חולה בגיסטוק״
״ומה המחלה הזו עושה?״
"גיסטוק הוא תוצאה של טיפול לא נכון בגיסצוט. בגיסצוט יש כאבים נוראים שנגרמים מהתכווצות שרירים שהיא כול כך מסוכנת שהיא עלולה לשבור עצמות ולשתק מערכות, והיא גם משתקת כמעט לגמרי את הרגליים וגורמת לקושי הליכה. בגיסטוק המחלה הרבה יותר קשה וברוב המקרים היא נגמרת רק אצל נשים במוות, המחלה מתחלקת לשלושה חלקים במשך חצי שנה, חלק ראשון הוא ששלושה חודשים חצי מהגוף שלך משותק חלק שני הוא שלאחר שלושת החודשים האלו מגיעים עוד שני חודשים שבהם כול הגוף שלך משותק ובחודש האחרון את סובלת מכאבים נוראיים ברחם. רוב הנשים מתות מזה וכולן מתות רק בחודש האחרון. אני יהיה כאן איתך, בכול ששת החודשים האלו, כבר עברת חודש בתרדמת. אני מבטיחה לך שאני יהיה כאן איתך. אא ויש עוד איזה משהו שניראה לי שהוא חשוב. אסור לגברים לגעת בך בחודש האחרון, כי אם כן, הם ימותו."
"מה?! למה?"
"אנחנו לא יודעים, ככה זה"
"אז זה אומר שמיכאל ורוי יוכלו לבוא לבקר אותי אבל לא לתת לי אפילו יד?"
"יאפ! אבל רק בחודש האחרון"
"ומיכאל ישן כאן על השיש-רצפה הזה במשך חודש"
"יאפ"
"הוא בטוח יבוא אליי בחודש האחרון. את יכולה להבטיח לי משהו?"
"תלוי מה"
"בחודש האחרון, אל תתני למיכאל או לרוי להכנס"
"למה?"
"כי אפילו שהם ידעו שהם ימותו אם הם יגעו בי, הם לא יעמדו להיראות אותי סובלת והם יבואו אליי וייחזיקו לי יד או משהו כזה"
"מבטיחה"
~~~
"טוב לין מחר יתחיל החודש השישי, את מוכנה?״
לין מצמצה פעמיים כסימן לכן.
~~~
לין צרחה צרחה מקפיאת דמים מרוב כאב.
״תנו לי להכנס״ מיכאל נילחם בשומרים.
אקווה צעקה לו ״אתה תמות, אם רק תגע בא אתה תמות״
״לא אכפת לי, אני רוצה ליראות אותה!״
״אתה תמות, היא בסדר גמור״
״היא תמות מכאבים אקווה. היא לא תעמוד בזה. תני לי להפרד ממנה״
״אוקי. בחורים, עזבו אותו״
מיכאל נכנס בליווי שני שומרים חזקים יותר ממנו למקרא שירצא להתקרב אל לין. הוא ראה אותה בוכה וצורחת שכואב לה, היא התפלה מכאבים. היא פקחה עיניים וראתה אותו. ״לך מכאן מיכאל!״ היא צעקה עליו.
״אני לא מוכן להשאיר אותך כאן סובלת״
״אוקי בוא תתקרב אבל אל תיגע בי"
מיכאל התקרב ולין הוציאה סכין, והוא לקח צעד אחרונה. הוא שאל בפחד "לין מה את עומדת לעשות לעצמך?"
"אם רק תרצה לגעת בי אני נתתי הוראה לאקווה שתגיד לאחד הבחורים להרוג אותי"
"אבל למה לך לעשות את זה?"
"כי שנינו יודעים שאתה-" היא הפסיקה ונשימה נעצרה לכמה שניות ואז היא שאפה אוויר וצרחה הכי חזק שהיא רק יכלה.
"לין" הוא אמר לה ברוך.
"מיכאל! כואב לי!"
"די יפה שלי" הוא שלי יד כדי ללטף אותה ואז אקווה אמרה
"אני מאמינה שאתה רוצה אותה בחיים"
הוא נזכר והחזיר את ידו למקומו.
הוא ראה את לין סובלת, סובלת באמת, לפתע רוי נכנס. "גם לך אמרו שאם תגע בא הם אתה-יודע?"
"כן"
לין התפתלה מכאבים וצרחה ובכתה,וכולהזמן הזה רוי ומיכאל פשוט הסתכלו, הם לא יכלו לעשות כלום. היו פעמים שמרוב כאב מיכאל ורוי פשוט יצאו מהחדר, מיכאל ישב ביידים שלובות אבל רוי פשוט נתן מכות לעץ הכי קרוב אליו, הוא אמר "אני. לא. יכול. ליראות. אותה. ככה. סובלת. "
הוא אמר בין מכה למכה. "יש לך רעיון מה לעשות"
פניו היו נפולות והוא רצה לומר לא אבל אז עלה רעיון במוחו "כן"
"אוקי אני מקשיה"
"בוא נלך מכות"
"לא"
"למה לא? לשנינו יש אנדרנלין בגוף ושנינו עצבניים, אז למה לא?"
"כי לין לא הייתה רוצה את זה!"
"לין כרגע סובלת. אין מה לעשות בגוי לזה ותאמין לי ששנינו רוצים שזה יפסק לה.אבל זה לא יפסק, רק בעוד חודש שלם"
"אוקי, מוכן?"
"נולדתי מוכן"
שניהם הלכו מכות וכול אחד הוציא את הכי עצבים שיש לו, רוי שלח אגרוף לעבר הפנים של מיכאל אבל הוא תפס אותו בזמן וסיבה לו את היד. רוי לא נכנע והוא הפך את מיכאל והיד שלו כאבה לו מאוד אבל הוא לא התרכז בכאב, הוא התרכז בכך שמיכאל אוהב אוהב את לין, ומיכאל התרכז באותו הדבר בידיוק.