"למה הכוונה שאני ורוי לא מכאן? אתה מנסה למרוח אותנו?"
"לין אני כול השנים האלה היתרחקתי מימך, אני עשיתי רק מה שרצית כול הזמן. זה כאב לי. אני לא יקחיש את זה. אז בבקשה תקשיבי לי רק פעם אחת. גם אתה"
"אוקי" היא ענתה.
"את ורוי ואני. . .אנחנו. . .אפשר לא לעשות את זה כאן?"
"כן, אבל תתרחק מלין"
"יואו רוי מספיק כבר"
"בואו" מיכאל אמר. בינתיים שהם הלכו הוא הלך לייד לין מצד שמאל ורוי מצד ימין. איזה יפה היא. היא תאמין לי? אני יראה לה את הכוחות שלי. ורוי? אני לא מאמין שאני באמת הולך לספר להם אחרי כול השנים האלה. הארץ צריכה אותה. ואת רוי, האשקויים צריכים את הנסיך שלהם. הם היגיעו.
"דבר" רוי אמר בקשיחות.
"אתם לא תאמינו לי. רוי. אתה נסיך האשקויים. לין. את משרתת שלי. לין את קרוייה ויהלום. ליפני המון שנים הייתה משרתת שהיתאהבה בנסיך. יורש העצר. הוא גם היה מאוהב בה אבל הם לא ידעו על אהבתם אחד על השניה. עד שיום אחד המשרתים החליטו לשדך בינהם כי כולם ידעו על הרומן-לא-רומן הזה. אבל המלך לא ידע. שניהם קיבלו פתקים והלכו לאן שהפתקים הורו להם. כאשר הם הגיעו למקום המפגש הם כבר הבינו על מה מדובר. לאט לאט הם ניהיו זוג. כול זה קרה מתכת לאף של המלך. המשרתת ניכנסה להריון והמלך גילה זאת. הוא גירש את בנו הבכור מהארמון והיחליף אותו באחיו הקטן. את התינוקת שנולדה היכניסו לתא הקפאה וההורים שלה חיו חיים מאושרים חלקית, כי הבת שלהם נלקחה מהם. תא הקפאה זה תא שמקפיא אותך ואת כול מה שבך ואת פשוט קופאת בגיל ובהתפתחות ובשנים ובגדילה ואת תמשיכי רק כאשר יפשירו אותך. עברו שנים רבות והעולם שממנו הגענו. שלושתינו. רצה לחקור את העולם של בני האדם. העולם הזה. ולא ידעו את מי לישלוח. ואז את עלית במוחם. ילדה מוכשרת שנולדה מאהבת אמת ושיש לה שלוש כוחות. יהלום ואדמה-כמו לבני מלוכה, וקרוייה-כוח מים. כך גם תוכלי להגן על עצמך כשצריך. הם היפשירו אותך ואמרו לך מה את צריכה לעשות. את הסכמת והם שלחו אותך למשימה. הם מצאו זוג הורים שאין להם ילדים. והאשקויים הכינו שיקויי שיגרום להם לחשוב שהאמא הייתה בהריון ואת נולדת להם וגדלת איתם במשך כול החיים שלך. השיקויי יופג רק כאשר נביא להם את שיקויי הנגד. ואתה רוי. אתה נסיך האשקויים. האשקויים הם המרפאים של כול העולם שלנו. אתה הנסיך שלהם. זה לא משהו מיוחד. אתה ממש כמוהם רק שלך יש יכוחלת יתרה, כלומר שאתה יכול להכין שיקויים יותר מהיר מהם ויותר טוב מהם ושלך הם סוגדים ואתה גם יכול להכין כמה שיקויים ספציפיים שהם לא יכולים."
"יופי, מרחת אותנו. עכשיו אפשר ללכת?"
"אתה לא מאמין לי?"
"רוי סתום! אז איך מכול הדבר הזה יוצא שאני משרתת שלך ואיך אתה ורוי יצאתם איתי?"
"חלק מההסכם היה שכשתחזרי את תיהי המשרתת הפרטית שלי. אני ביקשתי את זה כי הייתי מאוהב בך ברגע שראיץי אותך ורציתי ללכת לישמור עלייך. ורוי גם היה מאוהב בך, והאשקויים ביקשו גם לקחת חלק בזה אז הם כבר שלחו את רוי. השיקויי שנתנו ל'הורים' שלך הוא אותו אחד שנתנו ל'הורים' של רוי ושלי."
"תוכיח לי" לין אמרה בחשדנות.
"זה לא בעיה" מיכאל אמר.
הוא סגר את היד שלו, סיבב את מפרק היד שלו שלוש פעמים ופתח אותה ולפתע ממרכז היד היתפשטה שיכבת יהלום דקה על ידו ומעל אותה נקודה היסתובב באוויר יהלום.
"מספיק לכם?"
"אז למה כול השנים האלה לא סיפרת לי?"
"לנו" תיקן אותה רוי.
"כי לא רציתי שתדעו, לא רציתי שתיחיו עם מה שאני חייתי"
"מיכאל" רוי אמר.
"כן?"
"אני ואתה היינו חברים טובים?"
"וואו, מאוד! היינו כול הזמן משחקים ביחד. עד ששניינו ראינו את לין. אני היסכמתי לתת לך אותה אבל אתה היית עסוק בעיקר בלהרחיק אותי ממנה. לאחר כמה מחקרים גילו שבינך ובינה יש משיכה גנטית. כי כניראה ששילוב של קרוייה ויהלום נימשך לגן מלכותי של אשקויים. אתם מסכימים לחזור לשימ"ה?"
"אולי תסביר לנו קצת על העולם המוזר הזה"
"בכיף. אז ככה. . ." מיכאל היסביר הכול לרוי ולין.
לאחר מכן כשהוא סיים רוי אמר "וואו"
"אנחנו צריכים בקרוב לחזור"
"אני לא חוזר!"
"אין לך זכות בכירה. אתה נסיך. אבל בכול זאת אני ישאל אץ אבא שלך"
"א-אב-אבא שלי?"
"כן, מלך האשקויים"
"איך זה שאנחנו לא זוכרים כלום? הסברת לנו על הארץ שלך אבל לא על זה." לין התפרצה לשיחה של שניהם.
"האשקויים הכינו שיקויי שיפוג ברגע שניכנס לשימ"ה. רק סימן הזיהוי ובגדים של שימ"ה יחזרו אליכם אבל לא הזיכרון"
את המילים האחרונוצ הוא אמר בעצב. הוא הימשיך "אתם תיזכרו רק את הימים מבית הספר אבל לא את הימים של פעם שהיינו בשימ"ה"C.R.Y.M
#חוףהים
מטרה: 13 הצבעות
YOU ARE READING
land of the elements-ארץ היסודות
Fantasyהסיפור מסופר על ילדה בשם לין. ילדה נורמלית מהשורה. לא מקובלת ולא מוכה. יום אחד היא מנשקת את החבר הכי טוב של החבר שלה, רוי. ומכאן הסיפור מתחיל. לאחר שנתיים לין מגלה שיש לה כוחות. שהחבר שלה, מיכאל, הוא בכלל מארץ אחרת, מיקום אחר. וגם היא וגם רוי. אך הא...