land of the elements-ארץ היסודות

פרק 20 לין

שאני יעשה גם על רוי?
ומי שיכול/ה שתשים את השיר ברקע, אני ירשום מתי.בתמונה, לין.
---
"שמעת? לנסיך ולשיפכה שלו יש ילדה"
"כן אני יודעת, איזה כיף שהשידוך הצליח?!"
"כן"
"אני-" שתי המשרתות דיברו ולפתע המלך נכנס לחדר בסערה ואמר
"משהו מסריח!" המשרתות היו מופתעות.
"מלכינו, היית רוצה שנצא מהחדר?"
"כן, תודה לכן. אני יעריך את זה מאוד"
שתיהן יצאו.
"אני לא מאמין, לבני יש ילדה! חצי קרויה חצי יהלום! אוי, מה אני עושה?! חצי קרויה חצי יה-. לא לא לא. אני חולם. זה לא שפוי. הוא חייב לעמוד למשפט!"
##לאחר שלוש שנים##
עכשיו שימו את השיר!!!!!
"אני גוזר בזאת! גירוש הנסיך ואישתו מן הממלכה ולקיחת ביתם להקפאה"
"לאאאא אמא. בבקשה אל תלכי!" לין רצה אל אמא וחיבקה אותה.
"יפה שלי. אני יחזור"
"אבל הוא אומר שלא"
"הוא סתם אומר"
"גבירתי. היפרדי מהילדה שלך"
"אמא! תגידי לו"
"גבירתי א-" המלך נקטע מכיוון
ש"תיסתום! אם היו לוקחים אותי ממך היית רוצה איתי כמה שניות פרידה?! אתה מוכן לתת לנו את השניות האחרונות האלו?!"
"אמא. אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהבת אותך יפה שלי"
"מתי תחזרי?"
"בקרוב נסיכה קטנה שלי. בקרוב"
"אמא"
"מה?"
"נכון שאנחנו לא ניפרד לעולם?"
אימא החלה לבכות, "כן יפה שלי. אנחנו לא ניפרד לעולם"
"אז למה את בוכה?"
"כי הדמעות ברחו לי. את זוכרת שסיפרתי לך שהדמעות נמצאות בתוך חדר חשוך וליפעמים הן בורחות ממנו בלי שנירצה?"
"כן"
"אז זה מה שקורה לי עכשיו"
"דמעות רעות" לין אמרה בקולה התינוקי.
"כן יפה שלי,הדמעות רעות מאוד"
החיילים כבר עמדו מאחורי לין והיא אמרה "אני צריכה ללכת אמא"
"ביי יפה שלי" היא אמרה ולין חיבקה בידיה הקטנות את אמא ואמא עטפה אותה חזק גם כן.
***
##מאות שנים לאחר מכן###
"היא בסדר. היא שרדה את החימום"
"מעולה. מתי היא תקום?"
"אולי עכשיו. אולי בעוד שבוע. לא ניתן לדעת אדוני המלך"
"איפה אני?" היא שאלה והפחידה את שניהם.
שניהם ישבו איתה והסבירו לה מה קורה, ומה קרה והיא לבסוף כבר לא יכלה להחזיר את בדמעות ובכתה בכי תמרורים.
.::שנתיים לאחר מכן::..::גיל 5::.
(אוקי אני יודעת שכאן היא אמורה לפגוש את מיכאל אבל...כאילו, אתן/ם כבר יודעים מה קרה אז נדלג על החלק הזה)
"א...אני צריך מגבת" הוא אמר ולין מייד הביאה לו. לא היה לה אכפת ליראות אותו ערום. ולו לא היה אכפת שהיא תיראה אותו ערום. אבל הפוך. המצב היה הפוך גם כן. הוא לא נתן לאף אחד להיתקרב ,אליה הוא שמר אותה צמוד מאוד אליו ואחיו הגדול צחק עליו כי שניהם רק בני 5 וזה ניראה ממש ממש חמוד!
.::גיל 7::.
"את משתמשת בזה?" הוא שאל בנימוס.
"אני כן" עבר רוי וחטף את זה מהשולחן.
מיכאל הלך, הביא לך דף ואמר "את משתמשת בזה?"
לין צחקקה ואמרה "אתה הרגע הבאת את זה. זה שלך"
"כן אבל הוא לקח לך אז חשבתי שאת עדיין רוצה דף"
"תודה. אני יקח לי אחד משלי, אתה יכול לקחת את זה" היא אמרה וקמה אבל מיכאל רץ עד הדפים ורץ בחזרה אליה והביא לה אותו.
"קחי אחד חדש יותר" (אוווווו איזה מתוקים! כזה קיטצ׳י-הערת הכותבת)
"תודה" היא אמרה וחזרה לצייר.
.::גיל 10::.
תוק! תוק! תוק!
"אמאאאאא. זו אני. חזרתי מבית צפר"
"שניה אני יורדת ליפתוח לך"
קול צרור מפתחות כמו של שרת בית ספר נשמע בדלת והדלת נפתחה.
"אמא, תכירי, זה מיכאל, הוא ידיד שלי, סיפרתי לך עליו"
"היי גבירתי" מיכאל אמר ונכנס אחרי לין. שניהם החזיקו ידיים ולין הובילה את מיכאל לחדרה.
"אוקי. תהנו. בלי שטויות"
"אוקי אמאאאא" לין צעקה וטריקת דלת נשמעה ברחבי הבית.