ציפורים נודדות

פרק 19

תקציר לפרק הקודם:

״הם?״ הוא שואל ״ אתם לא בהפסקת אש?״ ״מסתבר שלא״ אני מחקה את דוד , ״ אני חייב לחזור לבית חולים״ אני מסביר ״אתה לא נוהג, אני אסיע אותך.....״

שאנחנו מגיעים בחזרה לבית החולים אנחנו רואים את שירה ואמה יושבות בכיסאות ההמתנה מחוץ לחדרי הניתוח, ״ יש חדש?״ אני שואל ושירה מטה את ראשה לשלילה ״ התקשרתי לריבקה(מנהלת בית היתומים) והיא בדרך״ אמרה שירה ״יש...״ אני מתחיל לומר ונושם עמוק ״ יש עוד נפגעים?״ ״לא, ריבקה פקדה על כולם להיכנס לחדרים ולא מצאו עדיין את היורה״ בדיוק ששירה סיימה את המשפט הדלת האוטומטית של חדרי הניתוח נפתחה והרופא ממקודם יצא החוצה, ״ הניתוח עבר בהצלחה , עוד שעתיים נעשה לה בדיקות ואם הם יצאו טובות נעביר אותה לחדר, בינתיים היא תהיה בטיפול נמרץ״ הוא אמר וכל האוויר שלא ידעתי שהחזקתי יצא החוצה בנשיפה אחת ״ אפשר לראות אותה?״ שאלה אמה ״ כרגע יש קיר חלון המשקיף עליה אתם יכולים לראות אותה ככה, אלא אם כן אתם קרובי משפחה״ אמר ובדיוק שבאתי להגיד שאנחנו מבית יתומים ומשפחה שלה לא זמינה כרגע   אישה הריונית וקצת מוכרת בחודש הנראה האחרון אצלה רצה לכיווננו ״אני אמא של סול פרח איפה היא?״ אמרה האישה בלחץ ״ גברתי אני מבקש ממך להירגע ,בתך נמצאת כרגע בטיפול נמרץ, אני יכול לקחת אותך אליה , אך תצטרכי להצטייד היטב עם חליפה ומסיכה שניתן לך״ מרגיע אותה הרופא. בגלל זה היא הייתה מוכרת, היא אמא של סול ״ כן , תיקח אותי אליה בבקשה״ מתחננת האישה ״אתה יכול לקחת אותנו גם?״ אני שואל ואמא של סול מעבירה את מבטה אליי ״ כן אבל כמו שאמרתי רק לקרובי...״ ״משפחה יכולים להיכנס, כן כן הבנתי״ קטעתי אותו בעצבים. ריבקה הגיעה והרופא לקח אותנו אל החדר בו נמצאת סול,אני מתבונן בה מהחלון, היא רדומה כרגע והיא נראית כמו מלאך למרות עורה החיוור מאיבוד כמות דם רבה, שערה קלוע בצמה ארוכה שהאחות עשתה לה , שפתיה האדמדמות ניראות ורודות כרגע, אימה של סול נכנסה אל החדר עם חליפה ומסיכה כמו שהרופא אמר, היא התיישבה ליד סול ושילבה את ידיה בידה. אני לא מבין , אם היא אוהבת את בתה, למה שתעזוב אותה? סול לא אמורה להיות בבית היתומים, היא אמורה לחיות את חייה כמו כולם...

נ.מ סול

התעוררתי לקולי ציפורים , פקחתי את עיניי וראיתי שאני במקום שלי , התקדמתי אל הצוק ונשמתי עמוק את ריח המים הנופלים מהמפל, הסתכלתי על רגליי וראיתי שאני יחפה על הדשא הרטוב , הרגע הזה נותן לי תחושה של חופש. אני רואה את אמא שלי עומדת מאחוריי ״ אמא?״ אני שואלת אותה והיא מתקדמת אליי ״אמא!״ אני שומעת צעקה ורואה ילדה קטנה רצה אליה , אמא עוצרת מחזיקה את ידה של הילדה וממשיכה להתקדם אליי ״סליחה״ לוחשת, היא דוחפת אותי ואני נופלת למטה מהצוק...

נ.מ ג׳יימס

ריבקה חזרה לבית היתומים אחריי חמש דקות שעשתה כאילו אכפת לה ואמא של סול יצאה מהחדר והלכה כאילו לא הייתה. אני המשכתי להתבונן על המלאך שלי, על הציפור שלי, אני נשבע שמעכשיו לא משנה מה, אני הגן עליה, גם אם איהיה רחוק.
אחריי כמה דקות הציפצופים של המכונה המחוברת אל סול ניהיו מהירים יותר ״ הרופא!! קורא משהו״ אני צועק ואמה שירה ושון קמו מכיסאות ההמתנה , שלוש אחיות והרופא נכנסו אל החדר בריצה, הצפיצופים הופכים לציפצוף אחד ארוך ואני הולך להשתגע , הרופא מתחיל החייאה ידנית והאחיות מכניסות אל פיה של סול מנשים ידני , ״סול!!״ אני צועק ״סול תחזרי! בבקשה תחזרי!!״ אני מתחנן ודופק על החלון....