תקציר מהפרק הקודם:
אמצע הלילה , אני מתעוררת מרעש קטן ששמעתי מהמיסדרון, אני שמה נעלי בית ומתקדמת לשם, ככל שאני מתקרבת אני שומעת דיבורים , אני עוצרת ומתחבאת מאחורי קיר כשאני רואה את המנהל מדבר עם אותו גבר שדיבר עם ג׳יימס בנשף , ״אני יודע, זה לא יקרה שוב״ אומר המנהל בקול רועד ״נכון״ אומר הגבר שלידו בזמן ששולף אקדח ומחבר לו משתיק קול ״זה לא יקרה שוב״ ממשיך , המנהל מתחנן בפני האיש אך אין תגובה ״קח״ אומר הזר , עוד בחור מתקרב ולוקח את האקדח מידיו , אני מתאמצת לזהות אותו ואז קולטת , זה ג׳יימס. ג׳יימס מכוון את האקדח לראשו של המנהל שכורע ברך ומתחנן, ויורה.
נ.מ ג׳יימס
אני מסתובב שאני שומע צרחה, אני רואה את סול רועדת בסוף המיסדרון , דוד מושיט את ידו אל האקדח השני שלו ואני מסמן לו לעצור , אני רץ אל סול והיא הולכת כמה צעדים אחורה , סותמת את פיה בידה ״ סול—״ אני אומר כשאני מרים את ידי אל פניה אך היא עוצרת אותי ומתרחקת
״סול אני—״ ״מכוסה בדם״ היא משלימה אותי ״תתרחק״ היא אומרת בקול רועד ״אנחנו צריכים לזוז לפני שיגיעו לכאן האנשים ששמעו אותה צורחת״ אומר דוד ״ אני יחזור״ אני לוחש ״אני מבטיח״ אומר תופס את ראשה ומנשק את ראשה כשהיא מתכווצת ממגעי ומתקדם אל דוד.
״אתה חייב לשכוח ממנה״ אומר דוד כשמפר את השקט שברכב ״אתה רק תסכן אותה״ ממשיך, אני מסיט את מבטי אל הנוף המתחלף בחלון הרכב,
׳הלוואי ויכולתי׳ אני אומר לעצמי בלב.
נ.מ סול
היום יום ההולדת של ג׳יימס, יום אחריי שראיתי אותו יורה במנהל, לא מאמינה מה אני ראיתי, התמונות לא עוזבות אותי ומתנגנות שוב ושוב בראשי,אני שואלת את עצמי למה הוא עשה את זה? מי הוא האיש שהיה איתו? ואיפה הוא היה? אך לא מבינה. בחמש בבוקר העירו את כולם ושלחו אותנו אל האולם, הסגנית הסבירה לנו שהמנהל התאבד, אך אני יודעת שזה לא מה שזה היה, הילה מתחילה לבכות וחברות שלה מנחמות אותה, המנהל היה אבא של הילה, למרות שהיא הייתה רעה אליי אני מרחמת עליה, אני יודעת איך זה מרגיש לאבד אבא, אבא שהיה לצידך כל הזמן , שהיה בשבילך הכל. כשכולם התפזרו אני מוצאת את הילה יושבת מאחורי המבנה על הריצפה כשרגליה צמודות אל חזיה וראשה מונח עליהן , היא מרימה את ראשה אליי ועיני מוצאות את עיניה האדומות והנפוחות מבכי ״הגעת לכאן בשביל להחזיר לי?״ היא שואלת בזעם ״לא ממש לא, רק רציתי להגיד לך שאני משתתפת בצערך ו—״ ״שקרנית״ היא קוטעת אותי וקמה על רגליה ״את לועגת לי נכון?״ ״ לא ״ אני ממהרת לענות ״לכי מפה״ היא אומרת ואני מהנהנת והולכת משם.
חודש עבר מאז שראיתי את ג׳יימס ואני לא מפסיקה לחשוב עליו ועל מה שקרה , אני יודעת שהבטיח שיחזור אבל אני כבר מאבדת תקווה שזה יקרה, אני רוצה לשכוח את מה שראיתי, את מה שקרה, אני רוצה לשכוח אותו, הלוואי ויכולתי.
נ.מ ג׳יימס
חודש עבר מאז שראיתי אותה, אני לא יכול לשכוח את פניה המפוחדות שראתה שהרגתי את המנהל, אני מתגעגע אליה, אל העיניים היפות שלה, אל הריח המשגע שלה, אני רוצה לנשק את שפתיה האדמדמות והמתוקות ולהגן עליה מכל מי שינסה לפגוע בה, אני רוצה להגיד לה שאני אוהב אותה,
אבל אני לא יכול , עכשיו שחגגו לי 19 הפכתי לבכיר במאפיה האיטלקית , אבי הוא הקאפו ובקרוב שיפרוש ,אני אחליף אותו.
YOU ARE READING
ציפורים נודדות
Romanceג׳יימס מניח את ידיו על מותניי וגורם לבטן שלי להתהפך , אני מושיטה ידיי ומלפפת אותן על צווארו , הוא נאנח ואני מרימה אליו את מבטי , עיניו הירוקות היתכהו, אנחנו מתחילים לנוע בקצב המוזיקה , שפתיו מתהקלות לחיוך קטן ואז חוזרות למצבן הרגיל , אני מחייכת טיפה...
