היום הגעתי מוקדם לעבודה, הבוס סימס לי שהעובדת בבר אלי לא תגיע כמה חדשים לעבודה ואני אצטרך להחליף אותה עד שתגיע המחליפה בערב מתי שאצטרך לעלות על הבמה, סימסתי אל אלי בשביל לבדוק מה קרה ומסתבר שהיא יוצאת לחופשת לידה, אלי שלנו הייתה בהריון ממישהו שלא הכירה אך החליטה לשמור על התינוק, אני מעריצה אותה, זה כנראה יהיה ממש קשה לגדל את הילד לבד, ובשביל מה יש חברים? היא תמיד תוכל לקבל ממני עזרה. התמקמתי בבר וניקיתי את המקום, אני מוכנה לפתיחה. השעה 12:00 בצהריים ולא כל כך מגיעים לקוחות בשעות כאלה אז הרשיתי לעצמי לשבת ולשתות כוס תפוזים עם קרח. פעמון דלת הכניסה מרשרש ואני מצפה ללקוח אך כשאני מביטה אל כיוון הכניסה אני רואה אותו מתקדם אליי, אני בולעת את רוקי ומסיטה את מבטי "מה שלומך?" הוא שואל כשנשען על הבר, אני לא עונה "איך ישנת?" אני נאנחת "מה אתה רוצה?" הוא מביט בי בעיניו היפות "אותך" שקט שרר במקום חוץ משירי הרקע ברמקולים, אני מנסה להיראות רגועה, אני נושמת עמוק ומסתכלת סביב, המקום ריק, רק אני והוא כאן "אני לא בתפריט תרצה משהו אחר?" הוא מחייך את חיוכו הערמומי שנשאר כמו פעם, רק בגר יותר ומעוטר זיפים, הוא מושיט יד אל השיש ולוקח משם את הכוס שלי החצי גמורה ושותה ממנה, הוא מתקרב עד שפניו קרובות כל כך לפניי, אני מתענגת על ריחו המוכר והממכר, הוא מנשק את לחי וחוזר להביט בי "אני אסתפק בזה לבינתיים" הוא לוקח את הכוס שלי והולך אל עבר משרדו של הבוס שלי.
"את יכולה להביא לי כוס וויסקי?" אומר הבחור מבעד לרעש המוזיקה החזקה שנשען על הבר, אני מהנהנת אליו ומוזגת לו, אני מושיטה לו את השתייה ומבחינה שהבקבוק נגמר, אני בודקת את הארונות ורואה שאין וצריך להביא מהמחסן. אחרי כמה דקות המחליפה הגיעה ואני הלכתי אל המחסן להביא כמה בקבוקים, הבקבוקים נמצאים גבוה באחד המדפים והייתי צריכה לקחת סולם, המחסן כל כך שקט שאני יכולה לשמוע אתת המוזיקה מהבר, אני מתחילה לזמזם את השיר המתנגן בזמן שאני שמה כמה בקבוקים בתוך שקית בד. "למה עלית לשמה?" נבהלתי מהקול הגברי וצווחתי בזמן שהסולם התעקם, זרועות גדולות תפסו אותי כאילו אני לא שוקלת כלום, אני פוקחת את עיניי שבכלל לא ידעתי שעצמתי ומביטה בו "את בסדר?" הוא שואל כשסורק את גופי במבטו ואני עדיין שקועה עליו " הממ- הממ" אני מהנהנת, פנינו שוב קרובות ואפילו יותר מהבוקר, כאילו הן נמשכות לאחת השנייה, הוא מסתכל אל שפתיי ואני על שלו, אני מתעוררת על עצמי ועוצרת את זה "ת..ת..תוריד אותי" אני כמעט לוחשת "תוריד אותי, בבקשה" אני חוזרת יותר חזק והוא מוריד אותי, נראה מבולבל בדיוק כמוני "מה עשית שם למעלה?" אני מביטה בשקית הבד שעדיין בידי "נגמר הוויסקי בבר" הוא מהנהן "סליחה שהבהלתי אותך" "הכל בסדר" אני אומרת ובולעת את רוקי ״מה עשית פה בכלל?" הוא משפשף את עורפו ומסתכל עליי מלמעלה ״הלכתי אל הבר כדי להגיד לך שאני הולך וכשלא היית שם המחליפה אמרה לי שאת במחסן״אני משלבת את ידי ״אוקיי אמרת, לך״ אני לא מביטה בכל דבר רק לא בו ומתקדמת אל הדלת אך קולו עוצר אותי "למה את עושה לנו את זה? למה את שמה מחסום בינינו?" הוא צועק, אני מסתובבת ומביטה בפניו בשיא הרצינות "אין יותר אנחנו, תבין כבר, המשכתי הלאה" ועם המילים האלה אני יוצאת מהמחסן, אך לפני אני מספיקה לשמוע אותו אומר "אני לא חושב."
YOU ARE READING
ציפורים נודדות
Romanceג׳יימס מניח את ידיו על מותניי וגורם לבטן שלי להתהפך , אני מושיטה ידיי ומלפפת אותן על צווארו , הוא נאנח ואני מרימה אליו את מבטי , עיניו הירוקות היתכהו, אנחנו מתחילים לנוע בקצב המוזיקה , שפתיו מתהקלות לחיוך קטן ואז חוזרות למצבן הרגיל , אני מחייכת טיפה...
