העבודה סוף סוף נגמרה והתארגנתי ליציאה משם, היום היה יותר ארוך מהרגיל כי הזמרת של המשמרת לילה איחרה בכמה שעות, אני בספק אם אמצע פה מונית בשעה הזאת. כשאני יוצאת אני רואה אותו, נשען על מכונית שחורה שנראית מאוד יקרה ״לא אמרת שהלכת?״ ״הלכתי,וחזרתי״ הוא מתקרב אליי ״קדימה, תעלי״ אני מביטה בו ואז במכונית ״למה שאני אעשה את זה?״ הוא מגלגל עיניים ורוכן קדימה יותר, קרוב יותר, קרוב מידי ״תראי, אני בסך הכל רוצה שתגיעי הביתה בבטחה, בשעות כאלה אין מוניות באזור הזה״ אני נושפת ומנסה להתרחק אך הוא מחזיק את מותניי ״אל תתרחקי ממני״ הוא אומר בייאוש ״לא עוד״ אני נושמת עמוק ומסיתה את מבטי מעיניו, הוא מניח את ראשו בצווארי ומסניף את הריח שלי ״התגעגעתי לריח שלך״ אומר בקול רועד ״ג׳יימס, בבקשה אל תעשה את זה״ אני עוצמת את עיניי חזק, הוא מתרחק ונושם עמק ״תעלי, בבקשה״ הוא מתחנן ״אוקיי, אבל זה רק בגלל שאין מוניות״ אני מתקדמת אל מושב הנוסע מקדימה והוא מגחך וממלמל משהו שקט, אני נכנסת והוא נכנס אחרי, הוא מביט בי לכמה רגעים ואז מפעיל את המכונית ומתחיל לנסוע.
נ.מ ג׳יימס
אני מסיע את סול הביתה, הנסיעה נמשכת בדממה וכל פעם שאני מעיף אליה מבט היא נראית כאילו היא מתחרטת שעלתה, קרה משהו בזמן שאני לא הייתי ואני הולך לגלות מה זה ולמה היא שונאת אותי. ״הגענו״ אמרתי כשחניתי ליד הבניין שלה, היא פתחה את הדלת ובאה לצאת ואז עצרה וסגרה את הדלת ״ איך ידעת שאני גרה פה? שכחתי לומר לך את הכתובת״ אני מחייך אליה ״יש לי דרכים משלי״ היא עוצמת עיניים נושמת עמוק ואז פוקחת אותן ומביטה בשלי ״תודה שהסעת אותי הביתה״ היא מתחילה ואני כבר יודע מה היא עומדת להגיד ״אבל אני מבקשת ממך להתרחק, אחרת... לא משנה פשוט תתרחק אוקיי?״ היא באה לצאת אך אני תופס בידה ״אחרת מה?״ עיניה מתמלאות בדמעות אך היא לא נותנת להם לרדת, אני משחרר את ידה, מבין שזה לא הזמן הנכון ״ביי ג׳יימס״ היא כמעט לוחשת ויוצאת אל הבניין.
אני לא צריך להיות כאן, אבל בכל זאת לא מסוגל לעזוב, אני מתבונן בה מהחלון של חדרה ישנה כמו איזה פסיכופט שאין לו חיים, אבל יש לי, היא החיים שלי. היא מתחילה לזוז ולצעוק דברים שמכאן אני לא יכול לשמוע, יש לה סיוט, אני מתלבט אם להכנס ולהרגיע אותה ומחליט שכן, היא גרה בקומה ראשונה והחלון שלה פתוח אז היה קל להכנס, אני מתחיל לנער אותה בעדינות ״סול״ אני לוחש ״סול תתעוררי זה רק חלום רע״ אך היא לא מתעוררת ומתחילה אפילו לבכות ״תתרחק ממנה, קח אותי רק תתרחק ממנה!״ היא צועק ואז פוקחת את עיניה, אני מלטף את פניה ״את בסדר?״ היא מתיישבת במהירות ״מה אתה עושה פה?״ היא צועקת ״דאגתי וכשראיתי אותך ככה לא התאפקתי ונכנסתי״ היא נעמדת מהר מידי וחוטפת סחרחורת, אני תופס אותה במותניה כדי שלא תיפול, היא פוקחת את עיניה ודוחפת אותי ״צא מכאן״ היא צועקת ״לפני שאתקשר למשטרה״ אני מעביר את ידי בשערי ״אוקיי, הכל בסדר אני יוצא״ אני מלטף את פניה הלחוצות ומנשק את מצחה, אני בא לצאת מהחלון והיא נותנת לי מכה ביד ״מה אתה עושה?״ אני מביט בה מבולבל ״יוצא״ היא מגחכת ״תצא כמו בן אדם נורמלי מהדלת״ אני מגחך והיא מחייכת ומסתירה את פניה ״את מכירה אותי הרבה זמן, את חושבת שאני בן אדם נורמלי?״ היא צוחקת ״לא, אתה לא״ אני מחייך וחיוכה יורד לאט וגם שלי ״את בטוחה שאת בסדר?״ היא מהנהנת ״אז אני הולך״ ״לך.״
YOU ARE READING
ציפורים נודדות
Romansaג׳יימס מניח את ידיו על מותניי וגורם לבטן שלי להתהפך , אני מושיטה ידיי ומלפפת אותן על צווארו , הוא נאנח ואני מרימה אליו את מבטי , עיניו הירוקות היתכהו, אנחנו מתחילים לנוע בקצב המוזיקה , שפתיו מתהקלות לחיוך קטן ואז חוזרות למצבן הרגיל , אני מחייכת טיפה...
