פרק 23

782 31 1
                                    




שלוש שנים אחרי


נ.מ סול


מילים השיר "UNTIL I FAUND YOU" הושמעו ברמקולים כשנכנסתי אל הבר בו עבדתי כבר חודשיים וחצי, בינתיים המקום סגור , כל יום אני מגיעה חצי שעה לפני הפתיחה להתארגן בשביל העלייה לבמה, אני לא אהבתי את התלבושות שהייתי חייבת ללבוש פה אבל הוקל לי שהייתי רק על הבמה ,לא כמו החשפניות שהיו צריכות לשבת עם הגברים ולהיכנס איתם לחדרים שבהמשך המסדרון כשקראו להם. היום לבשתי שמלה אדומה נוצצת שצמודה לגוף ומגיעה יותר מידי מעל הברכיים, צעיף נוצות צהוב ועקבים גבוהים באותו הצבע, אספתי את שערי לגולגול והוצאתי שתי קצוות מקדימה, תומאס הגיטריסט פתח את הדלת והודיע לי שעוד שתי דקות עולים בזמן שמרחתי אודם אדום על שפתיי כמו שהבוס אמר לי, הסתכלתי אל המראה הגדולה הנותנת לי גישה לראות את כולי, הרגשתי זולה, אבל הייתי חייבת את הכסף הזה , נשמתי עמוק לקחתי את התוף מרים שלי המקושט בנוצות אדומות משידת האיפור ויצאתי אל הבמה, עמדתי מול המיקרופון נאלצתי לחייך והתחלתי לשיר.....


נ.מ ג'יימס


"המנהל של הבר שקנינו אתמול מזמין אותנו הערב" אמר שון כשאני יוצא מהמרתף של אחד המועדונים שלנו "או-קיי ו.." אמרתי בזמן שאני נכנס אל משרדי והוא אחריי "אני אומר שלא יזיק לך ערב אחד להשתחרר" "ולמה שאני ירצה להשתחרר דווקא שם" אני אומר בזמן שאני מוציא חולצה חדשה מהארון הקטן שבצד המשרד ומוריד את החולצה המכוסה בדם "קדימה אחי, על הדרך נבדוק איך מתנהל המקום" באמת הייתי צריך להשתחרר , הבן אדם האחרון שהרגתי היום התעלף מהאגרוף הראשון שהכנסתי לו ולא הייתה לי סבלנות לחכות שיתעורר אז פשוט שיספתי לו את הגרון, למרות שזה היה יותר מהנה לשמוע אותו צורח ומתחנן לרחמים. סיימתי לכפתר את החולצה השחורה שלי ואמרתי "בסדר" "יופי , מחכה לך ליד האוטו" הוא התלהב כמו ילד קטן שהסכימו לקחת אותו לגלידרייה. יצאתי מהמשרד ,הוריתי לאחד האנשים שלי לאסוף את הגופה מהמרתף ולקבור אותה איפשהו ויצאתי אל החניה.


כשנכנסנו אל הבר קול מוכר שר "BAD GIRL" רציתי לבדוק מי שר אך מנהל המקום מיהר אלינו וקיבל את פנינו "מר ונטורה לא ציפיתי שתגיע" אמר המנהל " גם אני לא" אמרתי והבטתי אל שון במבט מאשים והוא פשוט משך בכתפיו "בבקשה" אמר שהוביל אותנו אל שולחן גדול וקרא למלצרית שתיגש אלינו. הזמנו ויסקי וצלחת פירות, שתי חשפניות התיישבו לידינו ונמרחו עלינו, שמתי לב שהקול המוכר הפסיק לשיר, הסתכלתי אל הבמה אך לא היה שם אף אחד חוץ מגיטריסט שמיהר אל החדר שבצידו של הבמה.


נ.מ סול


התחלתי לשיר את השיר הרביעי להערב קדימה סול עוד שיר אחד אחרי זה והביתה חשבתי לעצמי, אילצתי את עצמי לחייך אל הגברים שצופים בי מהשולחנות, ואז הרגשתי את זה כאילו בהילוך איטי, שערותיי בעורפי סמרו וצמרמורת עברה בי שראיתי את המנהל מוביל אותו אל השולחן הגדול , הוא לא שם לב אליי ועצרתי הכל "מה את עושה" שמעתי את תומאס לוחש אליי, התעלמתי ממנו ורצתי אל חדרי. "אלוהים זה הוא, זה באמת הוא!" הדלת נפתחה ותומאס נכנס "מה את חושבת שאת עושה? את רוצה שיפטרו את שנינו?" צעק "סליחה פשוט..." "בסדר, פשוט בואי נעלה ונגמור עם זה, נשאר רק שיר אחד" הוא ניסה להרגיע אותי ויצא, נשמתי עמוק "רק שיר אחד..."

נ.מ ג'יימס

החשפנית הושיטה לי עוד כוס של ויסקי ולגמתי ממנו, השיר "HIGH ENOUGH" התחיל להתנגן הבטתי אל הבמה וזיהיתי אותה, הפסקתי לנשום.

ציפורים נודדותWhere stories live. Discover now