ציפורים נודדות

פרק 29

נ.מ סול

אחרי שג'יימס הלך לא הצלחתי שוב להירדם, שוב חלמתי עליה, אבל פעם ראשונה שחלמתי על הלילה ההוא. אני יושבת בשולחן האוכל הקטן במטבח, מרימה את כוס המים הקרים שמזגתי לעצמי בידיים רועדות, חושבת על המקרה הארור הזה, למה זה קרה? בהתחלה הילה הייתה רעה אליי, אבל כשג'יימס עזב היא השתנתה, התחברנו ואחריי הפנימייה גרנו ביחד, היינו כמו אחיות, עד הערב הזה, שהרס לנו את החיים. מאז עברתי לגור עם אמה ושירה כי פחדו שאשאר לבד אחריי מה שקרה, רק הן יודעות את האמת, לפחות חלק ממנה. "סול?" שאלה שירה כשנכנסה למטבח "הכל בסדר?" הנהנתי והיא הניחה את טיקה על השולחן, השעה 5 וחצי לפנות בוקר ורק עכשיו חזרה הביתה מהעבודה  "אוקיי, אני הולכת לישון, יש לי מחר חופש" היא אומרת והולכת אל חדרה. 

למחרת, אני שוב מגיעה מוקדם בגלל שעדיין לא מצאו עובדת מחליפה לבוקר ולצהריים בבר, אני מארגנת את המקום ופעמון הדלת מצלצל, אני סוגרת את ארון הבקבוקים ופונה אל הלקוח "שון?" אני אומרת בהתרגשות והוא מחייך אליי "מה שלומך?" הוא שואל ואני מתקדמת לחבק אותו, הוא מחזיר לי חיבוק "בסדר גמור, איך אתה?" "בסדר" אני מחייכת אליו "תרצה משהו?" הוא מהנהן " אם את יכולה אז קפה, אני לא שותה על הבוקר" "כבר מגיע" אני מכינה לו את הקפה ומביאה לו אותו "אני יכול לשאול אותך משהו?" אני מהנהנת "איך שירה?" החיוך יורד "למה אתה שואל?" אני משלבת ידיים, הוא נפרד משירה בדיוק מתי שהם יצאו מבית היתומים ונעלם בלי הסבר, שירה הייתה כל כך שבורה, לא ראיתי אף פעם אישה כל כך חיובית הופכת להפך ממנה "תקשיבי, אני יודע ששירה חשובה לך ואת כועסת על שעשיתי ואת צודקת, אבל הייתי חייב ו...אני עדיין אוהב אותה" אני נושמת עמוק " ולמה אתה מספר לי את זה עכשיו?" "כי אני רוצה להחזיר אותה אליי ואני רוצה לדעת אם יש לה מישהו" "ואם יש לה?" אין לה, היא לא יצאה עם אף אחד אחר מאז היו ביחד "יש לה?" הוא שואל פגוע "לא, אין לה" הקלה נראית על פניו "תקשיב לי טוב, אני יודעת שהיא לא התגברה עליך והיא עדיין אוהבת אותך, אז אם אני אשמע ששוב פגעת בה, אני אתלוש לך את האצבעות אחת אחת, ואני לא ארחם" הוא מהנהן וממלמל משהו שנישמע כמו  'מזכירה לי מישהו' בחצי חיוך "תודה רבה, אני מעריך את זה באמת" הוא אומר  מחבק אותי והולך.

נ.מ ג'יימס 

הגעתי אל המועדון המרכזי שלנו ונכנסתי אל המשרד שלי בזמן שהטלפון שלי מצלצל, שון "בוקר טוב" הוא אמר ואני מתערב שהוא מחייך מאוזן לאוזן "קרה משהו שאני לא יודע עליו שאתה כל כך שמח?" "הלכתי אל הבר שסול עובדת בו ושאלתי אותה אם יש לשירה מישהו"  אני מזדקף כשאני שומע את שמה "ואין לה, אני בדרך אליה עכשיו" הוא נפרד משירה כי רצה להיכנס למאפיה, לעזור לי ולא רצה שתתערב בעסקים האלה, אבל עכשיו הוא כבר לא מסוגל בלעדיה, היה לו כל כך קשה כל השנים האלה לא להתקשר "אהה וסול אמרה את אותו מילים שאמרת לי אתמול" הוא צוחק "אלוהים יש לכם את אותו מוח רק שהיא הרבה יותר נחמדה ותמימה" "מה? איזה מילים" " 'אם אשמע שפגעת בה, אני אתלוש לך את האצבעות אחד אחד, ואני לא ארחמם' אלוהים כמעט היה לה את המבט המפחיד שלך באותה שניה" הוא שוב צוחק ואני מופתע מזה שסול שלי אמרה את זה, וזה....דיי מדליק אותי, עכשיו המחשבות שלי הם עליה מאיימת, אלוהים האישה הזאת תשגע אותי.