תקציר מהפרק הקודם:
״את רוצה שאני אביא לך משהו?״ שואל ״האמת, אני רעבה״ ״ברור מה את רוצה שאני אביא לך?״ ״זה קצת מוזר ולא נעים לי, אתה בטח רוצה לישון״
אני אומרת ובטוחה שאני מסמיקה ״ מה שאני רוצה עכשיו זה להביא לך לאכול״ אומר בביטחון ״עכשיו , מה את רוצה שאני אביא לך?״ הוא שואל שוב ״ שווארמה אבל לא נראה לי פתוח בשעה כזאת אז לא...״ ״ רוצה בלאפה?״ הוא קוטע אותי ומתקשר למישהו ״ כן אבל תקנה גם לך , אני לא אוהבת לאכול לבד״ אני אומרת מחייכת אליו והוא מחייך אליי בחזרה.
אחריי שסיימנו לאכול דיברנו וצחקנו שעות על שטויות שסתם עלו לנו לראש.
שהייתי בבית החולים אי וג׳יימס ממש התקרבנו, דיברנו הרבה וצחקנו על שטויות, מסתבר שג׳יימס יכול להיות נחמד מאוד אם הוא רוצה, הוא לא נתן לי לצאת מהמיטה חוץ מללכת לשירותים או לטייל איתו למטה, אבל רק איתו, אמה ושירה ביקרו אותי גם אבל ג׳יימס לא עזב אותי לרגע , והאמת אני אוהבת את זה, אני אוהבת להיות בקרבתו, הוא נותן לי הרגשה שאיתו אף אחד לא יפגע בי, אני אוהבת אותו.
עברו שלושה ימים מאז השתחררתי מהבית חולים, לא ראיתי את ג׳יימס מאז, כאילו עזב את בית היתומים, שאלתי את שון אם הוא יודע איפה הוא אבל הוא אמר שגם הוא לא יודע, אבל אני יודעת שהוא משקר בגלל שג׳יימס מספר לשון הכל , וגם בגלל ששירה חפרה על זה שהיא לא יכולה לכעוס עליו שהוא משקר כי כל פעם שהוא משקר הוא מגהק ושזה חמוד כל כך. ״ אני יודעת שאתה משקר״ אמרתי בשילוב ידיים ״אני לא משקר״ גיהוק ״אתה כן״ אני מתווכחת ״איך את יודעת?״ ״בגלל התקף הגיהוקים שלך״ אני צוחקת ״שירה״ צועק ביאוש ומסיט אליה את מבטו בזמן שהיא עומדת ליד אמה מסמיקה ועושה כאילו מקשיבה למה שהוא אומרת ״ איפה הוא?״ אני שואלת שוב ברצינות ״אוקיי ,הוא בבית של ההורים שלו״ הוא מנסה להחניק גיהוק אך מגהק בפה סגור, אני מרימה גבה והוא נושם עמוק ״ אני לא יכול להגיד לך״ ״ למה?״ ״ כי הוא השביע אותי״ אומר ובורח לפני שאני מספיקה להמשיך לחקור אותו.
אמצע הלילה , אני מתעוררת מרעש קטן ששמעתי מהמיסדרון, אני שמה נעלי בית ומתקדמת לשם, ככל שאני מתקרבת אני שומעת דיבורים , אני עוצרת ומתחבאת מאחורי קיר כשאני רואה את המנהל מדבר עם אותו גבר שדיבר עם ג׳יימס בנשף , ״אני יודע, זה לא יקרה שוב״ אומר המנהל בקול רועד ״נכון״ אומר הגבר שלידו בזמן ששולף אקדח ומחבר לו משתיק קול ״זה לא יקרה שוב״ ממשיך , המנהל מתחנן בפני האיש אך אין תגובה ״קח״ אומר הזר , עוד בחור מתקרב ולוקח את האקדח מידיו , אני מתאמצת לזהות אותו ואז קולטת , זה ג׳יימס. ג׳יימס מכוון את האקדח לראשו של המנהל שכורע ברך ומתחנן, ויורה.
YOU ARE READING
ציפורים נודדות
Romanceג׳יימס מניח את ידיו על מותניי וגורם לבטן שלי להתהפך , אני מושיטה ידיי ומלפפת אותן על צווארו , הוא נאנח ואני מרימה אליו את מבטי , עיניו הירוקות היתכהו, אנחנו מתחילים לנוע בקצב המוזיקה , שפתיו מתהקלות לחיוך קטן ואז חוזרות למצבן הרגיל , אני מחייכת טיפה...
