פרק 25

724 29 1
                                    




נ.מ סול

אחריי יום ארוך וקשה סוף סוף חזרתי, סיבבתי את המנעול ונכנסתי פנימה, הבית היה חשוך ושקט "בנות אני בבית" צעקתי בזמן שאני מדליקה את האור, התקדמתי אל שולחן האוכל העגול שלנו והנחתי את תיקי ובאתי להתקדם אל הסלון אך פתקית ורודה המונחת על השולחן משכה את תשומת ליבי 'בנות אני ישנה אצל אלכס אל תחכו לי, אמה' אלכס הוא החבר של אמה כבר שנה ולכן אני רגילה שהיא ישנה אצלו, נכנסתי אל הסלון ונפלתי אל הספה, אחרי יום כזה ספת העור הישנה הרגישה כמו מזרן נוח, הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס ושלחתי הודעה לשירה 'הגעתי הביתה אבל את לא פה, שוב שעות נוספות?' זרקתי את הטלפון על הספה לידי וקמתי למקלחת, ידעתי שייקח לה זמן לענות אם היא בעבודה, שירה עובדת כמזכירה אישית  בחברה כלשהי לעיצוב בגדים, היא צריכה להישאר בעבודה עד שהבוס שלה עוזב, לפעמים אני חושבת שהוא עושה לה בכוונה או שכך הוא מעניש אותה על דברים שלא מוצאים חן בעיניו. כשיצאתי מהמקלחת התקדמתי אל חדרי עם מגבת כרוכה על גופי והוצאתי פיג'מה מהארון, התלבשתי וחזרתי אל הסלון, הבטתי אל הטלפון וראיתי ששירה ענתה 'כן, אל תשאלי מה קרה היום, אחד הלקוחות החשובים ביטל לנו חודש לפני ועכשיו אנחנו מנסים לשכנע אותו לחזור' ' מצטערת לשמוע, שיעבור בקלות שירוש ❤️' שלחתי את ההודעה והדלקתי את הטלוויזיה, שמתי את הפרק היומי של הסידרה הקבועה שלי אך לא הייתי מרוכזת בו, מחשבות על היום הציפו אותי, מחשבות עליו, הוא כבר לא הילד הרע מבית היתומים שבו התאהבתי, הוא היה קאפו, הקאפו די קאפי והייתי צריכה להתרחק ממנו, זה קרה בגללו, בגלל המשפחה שלו, ואני לא אתן להם לפגוע בי שוב.

נ.מ ג'יימס

אחרי שסול עזבה, חזרתי אל הבר ופקדתי על המנהל להביא לי את התיק האישי שלה, מצאתי את הכתובת שלה ונסעתי לשם, זה היה בניין ישן עם בערך 4 קומות, היא גרה בקומה הראשונה, יכולתי להשקיף אל ביתה מהמרפסת, ראיתי את האור נדלק ואת סול צונחת אל הספה שליד המרפסת כאילו הייתה המיטה הכי רכה שיש, אחרי כמה דקות שהתעסקה בטלפון שלה היא קמה והתקדמה אל מסדרון קטן ונעלמה שם, יצאתי מהאוטו כדי למצוא חלון שבו אפשר לראות אותה, ראיתי שנדלק האור בחלון אחד אך סול לא הייתה שם, חיכיתי כמה דקות ואז היא נכנסה אל החדר כששערה רטוב וגופה עטוף במגבת, היא פתח את הארון והוציאה משם בגדים, ואז כאילו הרגישה בי היא התקדמה אל החלון וסגרה את הוילון, משאירה לי מקום לדמיון, היא הייתה מהממת, שלמות מהלכת, והיא הייתה שלי



ציפורים נודדותWhere stories live. Discover now