"אתה רוצה שאני אלמד את מאלפוי?" שאל הארי בהפתעה.
פרופסור סלגהורן הנהן. "כן. אדון מאלפוי מפגר מאחור בלימודיו. סוורוס אמר לי לתת לו יותר מרחב פעולה בהתחשב בעובדה שיש לו כמה בעיות בבית." הוא הסביר. "חשבתי שתעשה לו טוב ותעזור לו לחזור למסלול."
"פרופסור, עם כל הכבוד, אני לא חושב שזה רעיון טוב," אמר הארי. "חסר לו רק חודש של שיעורים. אני בטוח שהוא ישיג את הפער."
"אני לא רוצה שהוא יגיע יותר מידי מאחור עד כדי כך שהוא לא יכול להספיק ביחד עם הכיתה."
הארי לחץ על אצבעותיו בעצבנות בשלב זה. "אבל אני מורה נוראי ומאלפוי ואני לא במצב הכי טוב, אם לאמר זאת בקלילות."
"שטויות! אני בטוח שתצליחו להסתדר בסדר גמור. ואני מודע היטב ליריבות ביניכם, לכן אני חושב שזה רעיון אפילו יותר טוב." פרופסור סלגהורן חייך. "תחרות ידידותית טובה במובן מסויים."
הארי רצה להתווכח יותר, אבל נזכר בדבריו של דמבלדור קודם לכן, להתקרב אל סלגהורן כמה שיותר. "בסדר, פרופסור. אני אלמד אותו."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°••°•°•°•°•°•°•°•°•
"זה לא הגיוני!" דראקו פסע הלוך וחזור בחדר המועדון המשותף של סלית'רין. "הדפוק הזה רוצה שאקבל מורה?! ועוד מכל המקצועות דווקא בשיקויים! עם פוטר! זריקה לתוך פח זבל הייתה פחות מעליבה!"
בלייז נשען לאחור על הספה, זנח את שיעורי הבית שלו, בידיעה שהוא לא עומד לעשות אותם בזמן הקרוב. "אתה לא יכול פשוט לסרב?"
"התכוונתי לעשות את זה, אבל סנייפ הכריח אותי להסכים!" דראקו העביר את אצבעותיו בשערו, "הוא אמר שאני חייב לשמור על כבוד! הו, איזה חרא!"
"ובכן, לך לכמה מפגשי הדרכה וקבל את הציונים שלך מהר ככל שתוכל." בלייז נימק. "ברגע שהציונים שלך יעלו, לא תצטרך לקבל הדרכה."
דראקו הזעיף לעברו. "זה לא העניין, זבאני. זה עלבון שאני לא אוכל לעמוד בו!"
בלייז גילגל את עיניו. "זו אשמתך שאתה כבר לא משקיע בשיעורים."
"אתה יודע היטב למה דעתי מוסחת," הוא סינן.
"אני יודע," קולו של בלייז התרכך. "אולי השיעור הזה יהיה טוב בשבילך."
"עם הארי פאקינג פוטר, אני מאוד בספק."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°••°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי נפגש עם דראקו בכיתת השיקויים לאחר ארוחת הערב. סלגהורן נתן להם להשתמש בה במשך כמה שעות לאחר ארוחת הערב בימי שני, רביעי ושישי. אלו יהיו הימים שהארי ילמד את דראקו.
הארי הניח את ספר השיקויים של הנסיך חצוי הדם על השולחן, מהסס להראות אותו לדראקו. הוא לא רצה להראות לדראקו אבל הוא לא היה בטוח איך הוא אמור ללמד את דראקו בלי הטיפים והטריקים שלו. אולי דראקו לא ישאל מאיפה הוא השיג את הידע שלו. הארי היה יכול רק לקוות.
דראקו כמעט זרק את ספרו על השולחן כאשר התיישב מול הארי. דראקו נעץ בו מבט זועם.
"בוא נבהיר דבר אחד, פוטר," הוא נהם. "אני לא צריך שיעורים. שיקויים זה אחד השיעורים הכי טובים שלי והסיבה היחידה שהציונים שלי יורדים היא בגלל סיבות אישיות."
"שמעתי." אמר הארי ולאחר ראיית ההבהוב הקטן של ההלם שהבהב בעיניו של דראקו, הוא פירט. "פרופסור סלגהורן אמר שיש לך כמה בעיות בבית."
"החמור הזה לא יודע כלום," דראקו התפרץ. "והוא לא צריך לחשוף מידע אישי על תלמידיו לאף אחד. במיוחד - לא - לך!"
הארי גילגל את עיניו. "הוא לא אמר כלום חוץ מזה."
"יופי, כי אם הוא היה מצייץ יותר מזה, התחת שלו היה נורה לפני שהוא יכול היה למצמץ."
להארי נמאס כבר מהכלבתו של דראקו. "אפשר פשוט לסיים עם זה? חשבתי להתחיל עם השיקוי שנרקח בשבוע הבא..."
"כבר אמרתי לך שאני לא צריך הדרכה," קטע אותו דראקו.
הארי הרים את ידיו בתסכול "אז מה לעזאזל אנחנו עושים פה?"
"אני כאן רק בגלל שסנייפ מכריח אותי ואני בטוח שאתה כאן רק בגלל סלגהורן. הציונים שלי ירדו בגלל שלא השקעתי את העבודה הנדרשת, אז אני מתכוון לנצל את הזמן הזה לעבודה, בשקט."
דראקו פתח את ספרו והתחיל לקרוא.
"אבל -"
"בשקט."
הארי הזעיף את פניו. "יכולתי בקלות לומר לפרופסור שאתה מסרב לעבוד או לשתף פעולה, אבל לא עשיתי את זה."
דראקו הרים את מבטו. "אתה רוצה ללמד אותי?"
"לא, אבל -"
"אף אחד מאיתנו לא רוצה אחד את השני, אז תנצל את הזמן למשהו."
"אתה זבל אמיתי," הארי נבח ותחב את ספרו בחזרה לתיק שלו.
הארי קם ודראקו הרים את מבטו אליו. "לאן אתה חושב שאתה הולך?" דראקו שאל.
"למעונות, כי ברור שאתה לא צריך אותי."
דראקו שמט את הלסת שלו ובהה בהארי כאילו לא מאמין שהוא יכול להמרות את פי מוריו. "ומה אם סנייפ או סלגהורן יחליטו להגיע? אנחנו חייבים לפחות להעמיד פנים שאתה מלמד אותי."
הארי צנח בחזרה לכיסאו. "זה מגוחך."
"לפעם אחת אני מסכים, אבל אעלה את הציונים שלי בקרוב, ואז נוכל להפסיק את ההפגנה המטופשת הזו."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
