דראקו נשאר בחדר שלהם בזמן שהארי ירד לחתונה. דראקו היה על הקצה בימים האחרונים ורצה להיות מוכן לכל דבר. הוא ארז למקרה חירום א הדברים שלו (וגם את של הארי) אבל הוא ניסה למצוא דרך לשמור כמה שיותר דברים עליו בכל זמן.
הדלת נפתחה וגריינג'ר נכנסה. היא עצרה כשראתה את דראקו. "אה, סליחה." היא אמרה.
"הארי כבר יצא." ענה דראקו.
"אני יודעת. פשוט רציתי..." היא התחילה לפתוח את השקית בידה. "התכוונתי לארוז כמה דברים." היא הרימה את התיק הקטן למעלה. "ארזתי את הדברים החיוניים ליתר ביטחון."
"איך?" דראקו הביט בתיק שאפילו לא נראה גדול מספיק כדי לשאת שרביט.
"קסם הרחבה בלתי ניתן לזיהוי."
דראקו נראה מופתע. "זה גאוני."
היא נראה מופתעת באותה המידה מהמחמאה. "תודה."
"תמיד תהיתי איך השניים האלה מעולם לא נהרגו אבל הכל הגיוני עכשיו. הארי חכם אבל פזיז ביותר. זה נס שהוא לא מת לפני שנים."
גריינג'ר חייכה. "אנחנו יוצרים ביחד קבוצה טובה."
דראקו הנהן. "טוב, כדאי שאני ארד."
גריינג'ר הנהנה והוא חלף על פניה וירד במדרגות.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי התרחק, מוחו מתערער משיחתו עם אלפביס דוג'. הוא בכלל מכיר את דמבלדור? איך הוא יכול היה לדעת כל כך מעט על אדם שאליו נשא עיניים במשך שנים? מחשבותיו של הארי נקטעו כשג'יני ניגשה אליו.
"היי, אפשר לדבר?" היא שאלה.
הארי הנהן וג'יני הובילה אותו לרחבת הריקודים. היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו והוא הניח בהיסוס את ידו על ירכיה.
"על מה רצית לדבר?" שאל הארי, מרגיש לא בנוח לגבי הקרבה הזו. בשנתו החמישית וחלק משנתו השישית, הוא חשב שהוא צובר רגשות כלפי אחותו של חברו הטוב ביותר. ואז הכל עם דראקו קרה והארי לא הביט לאחור. עם זאת, בהיותו קרוב לג'יני, הוא נזכר ברגשות העבר שלו. הוא עדיין אהב את דראקו יותר מהכל אבל הוא לא יכול היה לתהות מה אם...
"באמת חשבת על זה?" שאלה ג'יני.
"חשבתי על מה?"
ג'יני נתנה בו מבט. "מאלפוי. אתה באמת חושב שזה רעיון טוב להביא אותו?"
הארי הפסיק לרקוד. "מה?"
ג'יני דחפה אותו כדי לגרום לו להמשיך לרקוד. "הוא אחד מהם, הארי. אבא שלו כמעט הרג אותנו לפני כמה שנים ודודתו הרגה את הסנדק שלך. אתה באמת רוצה לראות מה הוא יעשה? מה עם רון והרמיוני?"
"אם את חושבת אפילו לשנייה אחת שהוא מסוגל לפגוע בכל אחד מאיתנו אז את בכלל לא מכירה אותו." הארי התפרץ, כעס התחלחל לתוך קולו.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
