הארי שכח לקום למחרת בבוקר. הוא נותר מרוקן אחרי השיחה שלו עם דראקו אתמול והלך ישר לישון. כשרון ניסה להקים אותו בבוקר, הוא נפנף אותו, מעמיד פנים שהוא חולה. נראה שרון לא חשב שמשהו יוצא דופן אבל הוא היה צריך לדעת שהרמיוני לא תקנה את התירוץ הזה. כמה שעות לאחר מכן, רון חזר ליד מיטתו ואמר לו שהרמיוני רוצה לדבר איתו.
הארי נאנח והתגלגל על בטנו. "תגיד לה שאני מקיא."
"אני לא הולך לשקר לחברה שלי."
הארי נאנח. "אני לא רוצה לדבר."
"מה לא בסדר, חבר?"
אני שבור לב. "אני לא יודע אם אני יכול להגיד לך."
"אני החבר הכי טוב שלך! אתה יכול להגיד לי הכל!"
הארי התיישב. "אולי הגיע הזמן שאני אספר לך, אבל אתה חייב להבטיח לי לשמור את זה בסוד."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי היה מודאג שרון איבד את יכולת הדיבור שלו. הוא המשיך לפתוח ולסגור את פיו כמו דג. הרמיוני הופעתה גם כן אבל לא כמו רון.
"ניחשתי באותה המידה," אמרה הרמיוני. "תמיד היית קצת אובססיבי אליו והשנה ידעתי שהדברים השתנו. לעולם לא היית מסכים לחלוק מעונות עם מאלפוי."
"אז למה אף פעם לא אמרת שום דבר?" שאל הארי.
"כי ידעתי שתספר לנו מתי שתהיה מוכן ו..." הרמיוני דחפה את רון כדי שיסגור את פיו. "אנחנו תומכים בך."
רון הביט עליהם. "תראה, אין לי בעיה עם זה שאתה הומו, אבל מאלפוי? מה לעזאזל חשבת לעצמך?"
"רון!" הרמיוני פגעה בזרועו.
הארי נשם נשימה עמוקה. "זה לא משהו שיכולתי לשלוט בו וטעיתי ברצינות שבחרתי בו."
"שטויות! הוא סתם צולע בשכל."
"אל תדבר עליו ככה." התפרץ הארי והפריע לרון. "זו הסיבה שלא רציתי לספר לך."
"כי היית מבין שעשית טעות טפשית?"
הארי קם על רגליו. "לך לעזאזל. אכפת לי ממנו ואם אתה לא יכול לקבל את זה אז אל תדבר איתי."
הוא עלה חזרה לחדרו וזחל חזרה למיטה. למרות כל מה שדראקו אמר לו, הוא לא יכול היה שלא להגן עליו. הארי לא יכול היה להאשים את דראקו שלא הרגיש כמוהו. הם נהנו ביחד ולפחות דראקו היה כנה לגבי חוסר הרגשות שלו. זה כאב והארי היה מתגבר על זה לזמן מה, אבל לשמוע את רון מדבר ככה על דראקו הוציא אותו לדרך. דראקו אולי לא אהב אותו אבל הארי כן.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו תחב את הפתק בתיק שלו, בתקווה שבלייז לא שם לב. אין לו מזל כזה.
"עוד אחד? כמה יש כבר?"
שתיים עשרה. "כבר הפסקתי לספור."
"חייב להיות משהו שאנחנו יכולים לעשות." השיב בלייז.
"עשיתי הכל חוץ מלבקש ישירות, מה שלא יכול לקרות. אתה יכול לדמיין? היי, אני יידע שהייתי אידיוט לכולם אבל אתה בבקשה יכול להפסיק לאיים עליי? בבקשה ותודה."
"הבאת נקודה אבל לאיומים האלה יש בכלל טעם?"
"יהיה להם אם הם ישלחו את האשמה שלהם לאדון האופל." דראקו הצטמרר מהמחשבה. "אני לא רוצה לדעת איך נראת פגישה שנייה איתו."
"אני יודע מה אתה צריך לעשות." אמר בלייז. "אבל אתה לא הולך לאהוב את זה."
"מה?"
"זה קשור לפוטר."
דראקו הניד בראשו. "לא, אני לא יכול."
"אני יודע שזה קשה אבל אתה אמרת את זה בעצמך. הדרך היחידה שהם יעזבו אותך בשקט היא אם אתה סטרייט איתם. הדרך היחידה שהם יתנו לזה לרדת היא אם תילחם עם הארי. משהו ציבורי או לפחות משהו שאנשים ידברו עליו."
"מה עם הארי? אני לא יודע אם הוא יסכים לזה."
"תשאיר את זה לי."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי הלך לכיתה למחרת. זה היה קשה מאוד כי הוא היה צריך לראות את דראקו כמעט בכל שיעור והיה קשה להישאר רגוע. הארי אחז בבקבוקון כל כך חזק עד שרון כנראה חשש שהוא ישבור אותו כי הוא הניח את ידו על ידו.
"אתה הולך להרוס את השיקוי שלנו." אמר רון.
"סליחה," הארי הניח את הבקבוקון. "אני פשוט מוסח."
רון עקב אחר עיניו של הארי שהיו על דראקו ובלייז. "אני מניח שאני לא מבין."
"אתה רב עם הרמיוני במשך שנים. זה בדיוק כמו ההרגשה זו. תחושת האושר הזו נמצאת בהישג ידיך אבל אף פעם לא יודע אם האושר הזה אי פעם יתקבל."
"לעזאזל," עיניו של רון היו פעורות. "לא ידעתי שזה כל כך רציני."
"זה היה רציני." הארי אמר ברכות. "לפחות היה בשבילי."
"מה זה אומר? מה קרה ביניכם? למה נפרדתם?"
"אני לא יכול לדבר על זה כאן."
רון הנהן והארי ניגש להביא עוד כמה מרכיבים. בלייז היה מולו והוא הסתובב ונתקל בכוונה בהארי, מחליק משהו לכיסו. הארי חיכה עד שהוא יגיע עד ליד שולחנו לפני שפתח את הפתק. היה כתוב: עקוב אחריי אחרי ארוחת הערב. ד.מ.
ליבו של הארי דפק מהמחשבה. דראקו רצה להיפגש איתו! אולי הוא חשב שעשה טעות. אולי הוא רצה לחזור להיות ביחד. הארי יכול היה רק לקוות. למרות שלא הייתה לו סיבה לקוות, זה היה טוב יותר מאשר להתמודד עם האפשרות האחרת. שדראקו לא אהב אותו.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
