דראקו עבר התקף פאניקה. כשהוא שמע מה קרה לקייטי בל, התעוררה בו בהלה והוא התקשה לנשום. הוא הלך למקום היחיד שידע שהוא הולך לקבל קצת פרטיות - חדר האמבטיה של מירטל המייללת. הוא בילה שם הרבה זמן והוא מצא את עצמו כשלא אכפת לו מהחֶברה של מירטל. היא הייתה אומללה כמוהו והיא הייתה למעשה מאזינה טובה. הוא לא נתן לה שום פרטים, אבל אמר לה מספיק כדי שתוכל לנחם אותו. זה היה מוזר, אבל הוא לא התלונן.
הוא רץ לחדר השירותים ונכנס לאחד התאים. לאחר שהקיא את כל ארוחת הצהריים שאכל, הוא התיישב על מושב האסלה, הרים את רגליו והכניס את ראשו בין ברכיו. הוא התמקד בנשימותיו, מנסה לגרום ללב שלו לפעול בקצב רגיל. אבל זה לא עבד. הוא לא קיבל מספיק אוויר וזה רק גרם לו לחרדה להתפשט יותר. הוא לא האמין שהוא כמעט הרג את קייטי בל. בחורה שלא דיבר איתה מעולם. נאמר לו שקייטי תהיה בסדר לאחר כמה חודשים של התאוששות תחת טיפולה של מאדם פומפרי, אבל זה לא גרם לפאניקה שלו לרדת. אם ככה זה הרגיש אחרי שרק כמעט הרג מישהו, איך הוא יכול להרוג את דמבלדור?
"דראקו? אתה בסדר?" קולה של מירטל בקושי חדר את הפאניקה המוחצת שלו אבל הוא לא הצליח לענות לה.
מירטל נעלמה, אבל הוא לא שם לב. הוא פחד שהוא עומד להפסיק לנשום. דראקו לא ידע כמה זמן הוא היה ככה, אבל לפתע, דלת התא נפתחה ומישהו כרע ברך מולו.
בהתחלה דראקו חשב שהוא הוזה. הארי פוטר לא יכול היה לקרוע ברך מולו, בתוך שלושה סנטימטרים של מים, עם ידיו על ברכיו של דראקו. אבל אז ידו של הארי הייתה על לחיו הצורבת של דראקו והוא בהה בבריכות העמוקות של עיניו הירוקות. עיניו היו כמו שמיכה מנחמת על כתפיו ונשימתו החלה להאט. זה היה הרגע שהבין שהארי מדבר.
"דראקו? דראקו, אתה יכול לשמוע אותי?"
דראקו יכל, אבל הוא לא רצה שהידיים של הארי יזוזו. הארי התרומם על ברכיו והעביר את היד שהייתה על ברכו של דראקו לכתפו. הוא ניסה למשוך את תשומת לבו של דראקו, אבל דראקו חשב שהוא נותן לו את תשומת הלב שלו. הוא בהה ישר בעיניו של הארי. דראקו לא האמין שזה קורה. הפאניקה התפוגגה ועיניו של דראקו נסחפו אל שפתיו של הארי שהיו פשוקות מעט. הוא לא יכול היה לא לתהות איך זה יהיה לנשק אותם.
זה הוציא אותו מהחלומות שלו והוא קם בפתאומיות, מה שגרם להארי ליפול לאחור על עקביו.
"מה לעזאזל אתה עושה כאן, פוטר?!" הוא סינן. הבהלה שלו הפכה לסוג אחר של פאניקה. הפאניקה של ההבנה שמישהו ראה אותו מאבד את השליטה העצמית שלו.
הארי קם על רגליו. "מירטל אמרה לי שיש לך התקף. באתי לראות אם אתה בסדר. מה קרה לך?"
"למה היא קראה לך מכל האנשים?" דראקו התפרץ.
"הייתי היחיד בסביבה, אבל זו לא הנקודה..."
"הנקודה היא שזה לא עניינך."
"עמדת להתעלף, מאלפוי."
"הייתה לי שליטה מוחלטת."
"לא, אם הייתה לך, לא הייתי נמצא כאן."
"כן, שום דבר לא יכול להשתבש עם נער הזהב בסביבה! אני חייב לך את חיי!"
נראה שסערה חלפה על פניו של הארי והוא נהם "לך לגיהנום."
הוא הסתובב ויצא החוצה כשדראקו קרא, "אני כבר שם!"
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
הארי הלך בכעס לחדר המועדון של גריפינדור. הוא היה כל כך כעוס ופגוע מהאופן שבו דראקו התייחס אליו. דראקו התייחס אליו כמו שהוא תמיד מתייחס אליו. אולי הוא חשב שהם עברו את זה. לפחות עברו את העקיצות אחד לשני בלי סיבה נראית לעין. הארי רק ניסה לעזור ולדאוג לו בכנות כאשר מירטל ניגשה אליו ואמרה לו שדראקו לא יכול לנשום. הוא רץ לשירותים ודראקו אכן נרגע כשהוא בא אליו, אבל אז דראקו התפרץ ועכשיו הארי נשאר עם התחושה המעיקה הזו בבטן והוא שנא את זה שדראקו יכול לגרום לו להרגיש ככה. יהיה לו כל כך קשה להתנהג לפחות פעם אחת כמו בן אדם הגון?
הארי אמר את הסיסמה לאישה השמנה ונכנס למועדון. הוא היה צריך לשמוח לראות את חבריו נמצאים שם, אבל לא היה לו כוח לאף אחד. הוא החליק לכיוון המדרגות, בתקווה שלא ישימו לב כשמעד על גלימתו. הוא הצליח לייצב את עצמו לפני שנפל, אבל זה משך את תשומת ליבם של האחרים בחדר.
"הארי! בוא ללמוד איתנו!" קרא אליו נוויל.
הרמיוני הביטה בו ועיניה עברו אל בגדיו. "למה כולך רטוב?"
הארי השפיל מבט על עצמו והבין שהוא, בטיפשות, לא השתמש בכישוף כדי לייבש את בגדיו לאחר שנפל בתא השירותים.
"מירטל המייללת ביקשה ממני לעזור לה במשהו ונרטבתי. אני רק אעלה עכשיו ואחליף בגדים." הארי אמר ועלה במהירות במדרגות לפני שהספיקו לשאול שאלות נוספות.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
