כל מה שדראקו ראה היה וולדמורט מוקף בחושך מתערבל. זרועו של דראקו פעמה מכאב כשניסה למצוא מוצא.
"תביא לי את הארי פוטר." הוא סינן, קולו מצלצל ומכלה את אוזניו.
דראקו כיסה את אוזניו, אבל קולו ממשיך להתרוצץ במוחו, חונק אותו. "תביא לי אותו אליי."
דראקו הניד בראשו. "לא."
קולו עכשיו היה רועם. "תביא אותו אליי! אחרת המשפחה שלך תשלם את המחיר!"
דראקו התיישב, אוחז באמה שלו. השרוול שלו נקרע ודם זלג מזרועו. הוא נרתע, חילץ את ציפורניו מהסימן וכיסה אותה בכף ידו כדי להאט את הדימום.
הארי הסתובב ומיצמץ מנומנם לעבר דראקו. "דראקו?" הוא הבחין בזרועו. "מה קרה?"
"זה היה רק סיוט." אמר דראקו.
הארי תפס את השרביט שלו. "תן לי לראות."
דראקו הזיז את ידו והארי אמר כישוף. הפצע נסגר והארי הביט מטה אל הסימן.
"זה היה וולדמורט?" שאל הארי בשקט.
דראקו שם את זרועו על בטנו, מסתיר את הסימן מעיניו של הארי. "זה לא משנה."
"מה הוא אמר?"
דראקו לא אמר כלום.
"קדימה, דראקו, תגיד לי."
"זה לא משנה כי אני לא מתכוון לעשות את זה."
"אז הוא ביקש אותי." הארי ענה. "הוא איים עלייך?"
דראקו נשכב בחזרה. "אתה יכול פשוט לשכוח את זה?"
הארי רכן מעליו. "הוא איים על המשפחה שלך, נכון? בדיוק כמו שפחדת."
"אז מה אם הוא עשה את זה? הם אף פעם לא הגנו עליי מפניו, למה לי להחזיר טובה?"
"אז אתה בסדר עם זה?" שאל הארי. "באמת?"
"כן."
"לא היית מספר לי את זה, נכון?"
דראקו נאנח. "כן, כמובן."
הארי חייך. "טוב."
הארי כרך את זרועותיו סביב דראקו והניח את ראשו בעקיפות זרועו. לא עבר זמן רב עד שהוא נרדם. דראקו, לעומת זאת, לא הצליח. אוזניו עדיין צלצלו מהצעקות והוא לא יכול היה שלא לחשוב על הוריו. הם לא עזרו לו והם היו הסיבה שהוא גדל להיות בריון ושנוא על כולם. לא היה אכפת לו, אבל הם עדיין היו הוריו. אביו היה מודל לחיקוי עבורו ואמו הייתה אמא אוהבת לפני שוולדמורט חזר. הם פשוט פחדו כמו שהוא פחד. הוא התמודד עם וולדמורט מספר פעמים והוא עדיין היה כאן וחי. הוא לא יכול היה להאשים את הוריו שהם מפחדים אבל האם הוא באמת יכול לבחור בהם על פני הארי? הוא לא ייתן להארי למות.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הימים הבאים היו אותו הדבר. הארי תכנן תוכניות עם דראקו, רון והרמיוני בזמן שניסה לחשוב לאן ללכת קודם. היום, פרופסור מקגונגל באה לקרוא את צוואתו של דמבלדור. אז הוא קיווה שזה יתן לו רמז לגבי מה לעשות הלאה.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
