מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם

35

דראקו התיישב במיטה, מאוכזב שהארי לא היה שם. דמבלדור ביקש ממנו לצאת למשימה כלשהי והארי לא בטוח מתי הוא יחזור. עברו רק כמה שבועות שהוא משוטט בין משימות למשימות אבל דראקו לא רצה לישון לבד יותר.

הווילונות שלו נפתחו והוא חשב שזה הארי אבל תקוותו נגוזה כשראה שזה בלייז. "מה אתה רוצה?"

בלייז נשם בכבדות ועיניו היו פעורות. "איפה הארי?"

"באיזושהי משימה עם דמבלדור, למה?"

"הרגע שמעתי שאוכלי המוות מצאו דרך לפרוץ להוגוורטס. בבקשה תגיד לי שלא סיימת לתקן את הארונית הנעלמת."

דראקו התיישב במהירות, לבו זינק לתוך גרונו. "מה? הם באים הלילה?"

בלייז הנהן. "זה מה ששמעתי."

הוא קם על רגליו במהירות וזרק כמה בגדים. "אני צריך להזהיר את הארי. אתה יכול ללכת ולהרוס את הארונית הנעלמת? אולי נוכל לעצור אותם לפני שהם מגיעים לכאן."

בלייז הנהן ומיהר לצאת מהדלת. דראקו תפס את שרביטו ויצא אחריו. הוא רץ למשרדו של דמבלדור, בתקווה למרלין שהוא לא איחר כבר את המועד. הוא עצר מול פסל הגרפין מתנשף, לא יודע את הסיסמה.

לפתע צץ רעיון במוחו. אם הם כבר הגיעו מהמשימה שלהם אז הם יגיעו למגדל האסטרונומיה, שממוקם כמעט בדיוק מעל דלתות הכניסה של הטירה. פרץ של אנדרנלין מטורף תקף אותו והוא רץ במהירות שיא אל מגדל האסטרונומיה. כוחו לא נטש אותו גם כשעלה בגרם המדרגות הרבות בדרך למגדל. ברגע שהוא עלה בכל המדרגות, הוא ראה את דמבלדור עם שרביטו מחודד. מתוך אינסטינקט דראקו פירק אותו מנשקו.

"איפה הארי?" דראקו שאל והסתכל סביב החדר.

"בטוח, אני מבטיח לך."

"הוא מוחבא, מה שאומר שאתה יודע. אתה יודע מה התבקשתי לעשות."

"אני מודע למשימה שלך, כן." אמר דמבלדור, נשען בכבדות על קורת התמיכה מאחוריו. "ידעתי כל השנה."

ליבו של דראקו נפל. "ידעת? למה לא עצרת אותי או גירשת אותי מפה?"

"הניסיונות שלך היו חלשים. היה ברור שהלב שלך לא רצה בהם, מה שאומר שנאלצת להיכנס לזה. אתה לא רוצח, דראקו."

"אני -"

לפני שדראקו הספיק לסיים את גזר דינו, אנשים נשמעו ממהרים במעלה המדרגות. דראקו הסתובב לראות את בלטריקס, גרייבק, סנייפ ועוד כמה אוכלי מוות שהוא לא זיהה. דודתו חייכה וניגשה אליו.

"כל הכבוד, דראקו." היא גרגרה והסתובבה סביבו. "עכשיו, תהרוג אותו!"

דראקו התקשח, שרביטו למטה לצדו. לבו הלם בחזהו והוא לפתע לא היה בטוח מה לעשות. הוא לא רצה להרוג את דמבלדור. הוא צדק; הוא לא היה רוצח. הבוקר הוא היה בטוח שהוא לא יבצע את המשימה. הוא התכוון לברוח עם הארי. הכל עמד להסתדר. אבל כשאוכלי המוות מקיפים אותו ודמבלדור לא נראה טוב בעליל, הוא איבד את העשתונות שלו. הוא תכנן לברוח לפני שמישהו יגלה שהמשימה לא בוצעה. הוא היה אמור לברוח לאיזה מקום לא ידוע עם הארי, שם אף אחד לא היה יכול לאתר אותו. עכשיו, אם הוא לא יהרוג את דמבלדור, שום דבר לא יעצור את אוכלי המוות מלהרוג גם אותו.