"אז אתה אומר שהארי פוטר הרגיע אותך מהתמוטטות מלאה?"
דראקו נעץ מבט זועם בבלייז. "לא, אני אומר שהוא חשב שאני בצרות וקפץ להציל אותי כמו הנבחר שהוא חושב שהוא."
בלייז זמזם. "נכון. ואתה בטוח שאלה לא העיניים הירוקות שלו הדומות ליער קסום שהחזירו אותך למציאות? זה נשמע לי יותר כמוך."
"סתום את הפה."
"אין בזה שום דבר רע. זאת אומרת, אם לא היית כל כך אובססיבי אליו, כבר הייתי מנסה להגיע ביחד איתו."
"אל תתחיל אפילו, זבאני." דראקו נהם.
"תירגע, אתה יודע שאני גבר גבר." בלייז קרץ. "רוב הזמן."
"עד כמה שהשיחה הזאת מרתקת, יש לי עבודה לעשות." דראקו קם מכיסאו בחדר המועדון של סלית'רין והלך לכיוון היציאה.
"תגיד לפוטר שאני מוסר 'היי'!" בלייז צעק ודראקו הפיל אותו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו אפילו לא ידע למה הוא הגיע לספרייה. הוא התכוון ללכת לחדר הנחיצות כדי לעבוד על תיקון הארון הנעלם, אבל לא הצליח לגרום לעצמו ללכת. אחרי מה שקרא עם קייטי הוא אפילו לא רצה לחשוב על המשימה שלו. הוא גם לא רצה לחשוב על התקף הפאניקה שלו ועל העובדה שהארי ראה אותו. הוא לא רצה לחשוב איך זה ישפיע על הכל, אז הוא ניסה לקבור את זה בעבודתו. מה שעבד עד שהארי פוטר בעצמו הגיע לספרייה. הם נעצו עיניים אחד בשני ודראקו השפיל את מבטו במהירות, מצפה שהארי יסתובב ויעזוב.
"אנחנו צריכים לדבר." כמובן שזה לא יהיה קל כל כך.
דראקו לא הרים את מבטו מהספר שלו. "אין לי על מה לדבר איתך, פוטר."
"טוב, אז רק אני אדבר. אלא אם אתה רוצה שכל הספרייה תשמע ש..."
דראקו סגר את הספר בטריקה וקם על רגליו כדי לגרום לו לשתוק לפני שהוא אומר משהו טיפשי. "בסדר, אז בוא נלך לאגם."
זה היה קר מידי לכל מי שיש לו שכל בשביל לבלות ליד האגם כדי שתהיה לו פרטיות רבה. הארי יצא ראשון ואחרי שהניח את ספריו, דראקו נגרר אחריו. הוא לא היה צריך שאף אחד ידע שהוא נפגש עם פוטר. היה לו מוניטין לשמור עליו. הארי פסע מול עץ ליד החוף כשדראקו ירד לשם. הוא אפילו לא ידע למה הוא כאן מלכתחילה. ובכן, הוא לא רצה שהוא יחפור על ההתמוטטות שלו, אבל הוא בדרך כלל לא אחד שמדבר על זה. כל העניין הזה היה באמת מגוחך והוא רצה לחזור לתקופה שבה כל האינטראקציות שלהם היו ויכוחים.
אם כי, זה לא היה נכון לחלוטין. הוא אהב את הרעיון לשכוח את כל החרא שלהם ולהיות מנומסים אחד עם השני, אבל זה גם הפחיד אותו, לעזאזל. אם הוא יפתח תקוות, הוא ידע שזה יכאב יותר כאשר הארי יחליט בסופו של דבר שהוא לא שווה את זה. הארי תמיד היה בראש שלו וזה לא עזר שהארי ניסה להיות מנומס. כל זה קרה מהר מידי והוא לא ידע איך להגיב.
"מוטב לעשות את זה מהר, פוטר." דראקו אמר וכמו תמיד, הניח את המגנים שלו סביבו.
הארי הפסיק לצעוד ופנה להביט בו. "מה קרה לך היום?"
"אני לא -"
"אל תבלבל לי ת'שכל על זה שאני לא יודע, כי שנינו יודעים שזה לא נכון. זה משהו שקורה איתך ואני..."
"מה, חושד? לא אכפת לי מה אתה חושב שאולי עשיתי או שאולי לא עשיתי, כי זה כנראה שטויות בכל מקרה."
הארי הפך למתוסכל. "זה לא מה שהתכוונתי להגיד! אבל עכשיו גרמת לי לחשוב שאולי אני צריך לחשוד!"
"תחשוב מה שאתה רוצה, פוטר." הוא ירק. "כבר לא אכפת לי."
הארי עצר. הכעס עזב את פניו לרגע. "רגע, אכפת לך מה אני חושב?"
לעזאזל. "כמובן שלא, אל תהיה אבסורדי." הוא גילגל את עיניו.
"אבל הרגע אמרת..."
"יש משמעות לשיחה הזאת?" דראקו התפרץ לדבריו.
הארי היסס לפני שאמר, "אני רק רוצה לדעת מה שלומך."
"בפעם האחרונה שבדקתי, זה עדיין לא אמור לעניין אותך."
"אם יש לך יותר מההתקפות האלה..."
"זה לא אמור לעניין אותך," סינן דראקו. "אנחנו לא בני זוג או אפילו קרובים לצורך העניין. אני יודע שאתה משחק את התפקיד היחיד שאתה יכול לשחק, אבל אני לא צריך מושיע או מגן, לפחות לא אחד שזה אתה."
"אני לא מנסה להיות המגן שלך! אני פשוט... אני פשוט..."
"הנבחר תמיד היה גרוע בליצור משפטים מגובשים." הוא השיב ביובש.
"אתה יכול להפסיק להיות חרא לשתי שניות?" הארי זעק. "אני רק מנסה לומר שאני לא רוצה לעשות את זה יותר. נמאס לי להתאמץ לשנוא אותך כשאני בעצם..." דראקו רצה להחטיף לעצמו. מקווה שמה שהוא חושב יגיע עם המילים הנגררות. "מרחם עלייך." ואז הכדור נפל.
דראקו התנתק מהתקווה הטיפשית וחסרת ההיגיון שאולי הוא עומד להודות שהוא מחבב את דראקו. זרם לוהט של מבוכה ובחילה נפלט בו שהתחלף במהירות בזעם. איך הוא מעז לרחם עליו? לא הייתה לו זכות לרחם עליו וגם - הקול הקטן והמטופש בתוכו הזכיר לו - האם זה מגיע לו?
"אני לא צריך את הרחמים שלך," דראקו נהם. "ואם תזכיר מילה ממה שהיה היום, אני אבעוט לך בתחת."
הארי הביט בו מופתע מהאיום. "דראקו -"
אבל הוא כבר התרחק.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
