מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם

37

הארי עמד על מרפסת מגדל האסטרונומיה, משקיף על השטח. הרמיוני ורון עמדו לידו. הארי בדיוק סיים להסביר מה קרה עם ההוקרוקסים, דראקו, סנייפ ודמבלדור. הארי נשען על המעקה, בוהה בתיליון שבידו.

"זה זיוף." הוא אמר ונושיט את התיליון להרמיוני. "אחרי הכל."

היא פתחה אותו וקראה את הפתק שבתוכו. "לאדון האופל. אני יודע שאני אמות הרבה לפני שתקרא את זה אבל אני רוצה שתדע שזה אני שגיליתי את הסוד שלך. גנבתי את ההוקרוקס האמיתי ומתכוון להרוס אותו ברגע שאוכל. רא"ב." הרמיוני הרימה את מבטה אל הארי. "מי זה?"

הארי משך בכתפיו. "לא יודע."

"אז הוא הצליח?" רון שאל.

הארי פנה להסתכל על חבריו. "אני לא הולך לבית הספר בשנה הבאה. אני לא יכול לבזבז זמן יותר. אני צריך לאתר את ההוקרוקסים האלה ולהרוס אותם. אני לא מתכוון לבקש ממכם לבוא איתי."

הרמיוני גלגלה את עיניה. "זה בגלל שאתה לא צריך לשאול. אנחנו באים איתך."

"זה הולך להיות מסוכן..."

"עד עכשיו הלכנו איתך." רון חייך קלות. "תמיד חשבתי שאני הולך למות כשאני עושה משהו טיפשי עם שניכם."

הארי ציחקק והביט לעבר הדלת שבה דראקו בדיוק עבר דרכה. "טוב, אתה צריך לדעת שזה לא הולך להיות רק שלושתנו הפעם."

החיוך של רון נפל. "בבקשה תגיד לי שאתה צוחק."

"סליחה, וויזלי," דרארו אמר כשניגש לעמוד ליד הארי. "ההחלטה כבר התקבלה. עכשיו יש לי את כל המידע על ההצלחה של החבר שלך."

"איך אנחנו אמורים לדעת שאתה לא מרגל בשביל אתה יודע מי?" רון התפרץ.

הארי נתן בו מבט. "אני סומך עליו. בנוסף, הוא נטש את המשפחה שלו כדי לעזור לנו."

רון שילב את ידיו. "אני לא אוהב את זה."

דראקו גלגל את עיניו. "זה לא כאילו אי פעם חשבתי שאני אמלט ביחד עם שלושתכם."

"אנחנו לא נמלטים." טענה הרמיוני.

"אתם תהיו." דראקו אמר. "זה רק עיניין של זמן עד שהאפלה של אדון האופל תשתלט על הכל."

"אז אין לנו הרבה זמן לבזבז," אמר הארי. "אנחנו צריכים ליצור קשר עין עם מסדר עוף החול ולגבש תוכנית."

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

דראקו לא היה בטוח למה הוא ציפה כשעמד מול דלת הבית של הארי. כשהארי ודראקו הופיעו על מפתן משפחת דרסלי, דראקו חשב שהבחור הגדול הולך לאבד את זה. הוא התחיל להיות אדום רק מלראות את הארי עומד מולו אבל שמר על שקט עקב נוכחותו של דראקו.

"אני מטרה לאנשים מסוכנים והמקום הראשון שהם הולכים לחפש אותי הוא כאן." אמר הארי. "כבר קבענו לכם מקום אחר. תארוז את הדברים החיוניים שלך ואני אעביר את שאר הרהיטים שלך למקום אחר."

דראקו לא אמר מילה ורק בהה. הוא זקן, אדון דרסלי הזה, חשב לעצמו דראקו.

"או שאתה יכול להישאר ולמות כאן, בבית הזה. החלטה שלך." אמר הארי, חולף על פניו.

דראקו הלך בעקבות הארי פנימה ועלה במדרגות. הוא הוביל אותו לחדרו וסגר את הדלת מאחוריו. דראקו הניח את המזוודה שלו ליד זאת של הארי והביט מסביבו בחדר המעוצב בצניעות.

"מוזר." אמר דראקו.

הארי נחר. "אני יודע שזו לא אחוזה, אבל זה יותר טוב מהארון שנהגתי לישון בו."

דראקו הביט בו. "מה?"

הארי נופף לעברו בביטול בידו ונשכב על המיטה. "לא משנה."

"המוגלגים המזוהמים האלה נעלו אותך בארון?"

"זה קרה בעבר. הם היו איומים אבל הם הרחיקו אותי מהראדר של וולדמורט במשך כמעט שמונה עשרה שנים."

"זה לא תירוץ. אני צריך להראות להם כמה נוח לחיות במגירה..."

"אל תעשה דבר כזה." הארי תפס את ידו של דראקו והוריד אותו לידו. "הם ייעלמו בקרוב."

דראקו נאנח אבל התיישב במיטה. "בסדר. בנתיים, לפחות."

הארי גלגל את עיניו. "כנראה שלעולם לא נראה אותם שוב אחרי זה."

דראקו התרומם על המרפק והביט בו מלמעלה. "למה אתה אומר את זה? כי הם נוראים או..."

הארי הרים את מבטו אל התקרה. "שנינו יודעים שיש סיכוי גבוה שאני לא אצא מזה בחיים."

"זה היה לפני שהגעתי." טען דראקו. "עכשיו הסיכויים שלך גדלו מאוד."

הוא צחקק ותפס את ידו של דראקו. "בסדר."

"נכון לעזאזל, בסדר."

הארי רכן פנימה לנשק אותו.

השפתיים שלהם בקושי נגעו לפני שהדלת נפתחה. זה היה בחור צעיר יותר, בערך בגילם אז דראקו הניח שזה בן דודו של הארי. הוא נראה נבוך כשהפנה את עיניו להארי.

"ארזנו." הוא אמר.

הארי הנהן וקם על רגליו. כולם יצאו מהבית שבו עמדו מר וגברת דרסלי ליד המכונית. מר דרסלי נראה נסער מאוד ולא הביט בהם במפורש. אם הם לא היו קוסמים, דראקו היה בטוח שהמשפחה לא הייתה עוזבת כל כך בשקט או מהר לצורך העיניין. הארי ודראקו עצרו בפתח הבית בזמן שבן דודו של הארי הסתובב מולם.

"בהצלחה." הוא אמר והושיט את ידו. "אני לא חושב שאתה בזבוז זמן. אני סומך עלייך."

הארי חייך קלות והוישט את ידו. "תודה, דאדלי."

דאדלי הנהן פעם אחת לפני שניגש אל הוריו. מר דרסלי לא התייחס אליהם ואפילו לא הסתובב לעברם כשנכנס למכונית. גברת דרסלי, לעומת זאת, נתנה להארי הנהון קצר. וזהו זה. הם יצאו לדרך ותוך זמן קצר נעלמו מטווח הראייה של הארי ודראקו.

הארי פנה אל דראקו. "אתה מוכן לפגוש את המסדר?"