דראקו נכנס למשרדו של סנייפ וסגר את הדלת מאחוריו. "מה?"
סנייפ סימן למושב מול שולחנו. "שב, אדון מאלפוי."
דראקו עשה זאת, שילב את זרועותיו ונשען לאחור על הכיסא. "אם זה לגבי המשימה, הסיבה היחידה שאני לא מתקדם היא בגלל השיעורים."
"אני מודע לכך. והשיעורים עם פוטר? זה עוזר בכלל?"
"אני מנצל את הזמן שלנו בדרך כלל רק לסיים מטלות. אני לא צריך את ההדרכה כי אני יודע את החומר, אני פשוט לא משקיע."
"ומצידו זה בסדר גמור ללמד אותך?" סנייפ שאל בספק.
"יש ביננו הבנה."
סנייפ זמזם. "והאם ההבנה הזו כוללת מפגש באמצע הלילה?"
דראקו נלחץ. "מה?"
הוא רכן קדימה, מניח את זרועותיו על שולחנו. "ראיתי את שניכם אתמול בלילה, באים מהאגם השחור. לא נראה ששניכם שונאים אחד את השני."
ליבו של דראקו הלם בגרונו כשהוא ניסה למצוא תירוץ כלשהו למה שהם עושים. מוחו היה ריק. "זה לא - היינו -"
סנייפ הרים את ידו. "יש לי רק שאלה אחת אלייך. יש לך משאלת מוות?"
"ברור שלא."
"אדון האופל שוהה בבית שלך והורייך נתונים לחסדיו, ואתה מחליט לצאת עם הילד שאדון האופל ניסה להרוג מאז שהיה תינוק? מה חשבת לעצמך?"
לדראקו לא היה מה לומר. כל דבר שיגיד יהיה מפליל.
"האפשרות הנוספת היחידה היא שאתה מרמה את פוטר לסמוך עלייך ומתכנן להסגיר אותו לידיו של אדון האופל כדי לחזור לחסדיו." עיניו השחורות של סנייפ סקרו את פניו של דראקו. "נו?"
דראקו לבש את פניו החתומות והרים את סנטרו. "החיים האישיים שלי לא נוגעים לך."
שפתו של סנייפ התפתלה. "אני רק מנסה למנוע ממך לעשות משהו שתצטער עליו."
דראקו קם על רגליו. "אני חושב שאני יכול לחשוב בעצמי, תודה."
הוא התחיל ללכת לכיוון הדלת כשפרופסור סנייפ קרא. "אני יכול להפוך את מערכת היחסים שלך ללא כל כך סודית."
דראקו קפא. "לא היית מעז."
"אתה באמת רוצה להסתכן?"
דראקו הסתובב כדי להביט בו. "אם אנשים ידעו עלינו זה יסכן גם אותי וגם אותו. זה היה מגיע לאדון האופל והוא היה מאיים על המשפחה שלי כדי לגרום לי לפגוע בו." הוא התקשה יותר להסתיר את הפאניקה שלו. "בבקשה, אני צריך אותו. אתה לא יודע איך זה לאבד את האהבה שלך."
זה היה משפיל להתחנן בפני הפרופסור על בחור, לא פחות. אבל דראקו לא רצה לחזור לאיך שהיה קודם. הארי היה הדבר היחיד שהשאיר אותו שפוי. הוא לא רצה לעזוב אותו.
דראקו חשב שהוא רואה אהדה בעיניו של הפרופסור אבל היא נעלמה ברגע שהתחיל לדבר. "יש לך שבוע להיפרד ממנו."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
דראקו שכב על מיטתו, פניו חבויות בכרית שלו לאחר שהסביר מה קרה לבלייז.
"אני לא יודע מה לעשות!" דראקו גנח, נואש. "אני לא רוצה לאבד אותו."
בלייז התיישב על קצה מיטתו והניח את ידו על גבו. "אני מצטער."
דראקו ידע מה עליו לעשות אבל קיווה שחברו ימציא פיתרון חלופי. הוא הסתובב על הצד. "אתה חושב שפשוט נוכל להיו זהירים יותר? לגרום לו לחשוב שנפרדנו אבל בעצם להמשיך?"
בלייז נתן בו מבט של רחמים. "אתה יכול, אבל אתה באמת רוצה להסתכן?"
זו הייתה שאלה מסובכת. דראקו יעשה הכל כדי להישאר עם הארי. הוא היה צריך את הנוכחות שלו כדי למנוע ממנו להשתגע. אם אלו היו רק חייו שעל הפרק, זו אפילו לא הייתה שאלה. אבל אלה היו חיי המשפחה שלו ושל הארי שהוא מעמיד בסכנה. הוא לא צריך להסתכן בזה, לא משנה כמה רצה להשאיר את הארי בסביבתו.
"יש לי שבוע לחשוב על זה," אמר דראקו. "אני לא מוכן לוותר עליו."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי שם לב שדראקו לא ממש מתנהג כמוהו. הוא נראה מוטרד אבל הארי לא ידע למה. הוא גם פחד שאם הוא ישאל אז דראקו פשוט יתנפל עליו. הוא עשה זאת מידי פעם כשהארי שאל שאלות אישיות מידי.
הם שכבו, זה לצד זה, מתחת לכוכבים. מזג האוויר התחמם אבל הלילות עדיין היו קרירים ואכזריים. להארי היה הדחף להתכרבל לצידו של דראקו כדי להתחמם, אבל הוא לא העז, בהתחשב במידת הלחץ של דראקו.
"אתה בסדר?" שאל הארי, לא מסוגל לסתום את פיו.
"למה שלא אהיה?"
"זו לא תשובה."
"אני לא בסדר," הודה דראקו. "אבל אני לא יכול לדבר על זה."
"דראקו -"
"בבקשה," דראקו שילב את אצבעותיהם. "אני רק רוצה להינות מהלילה."
הארי החליט לא ללחוץ עליו. הוא לא אהב את מספר הסודות בניהם, אבל ידע שעקשנות תרחיק את דראקו. הוא רצה שהדברים יסתדרו בניהם והוא ידע שכדי שזה יעבוד הם יצטרכו להיות כנים אחד עם השני. לעת עתה, הוא היה בסדר עם לחיות בבועה שהכל בסדר. זה היה הסחת דעת נחמדה מהלחץ על חייו. הארי תהה אם דראקו מרגיש אותו הדבר.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
