פרק 1- אלכס

1.8K 33 0
                                    

היום הזה לא רוצה להיגמר! בדקות האחרונות של המשמרת בעבודה המועדפת שלי ב״יילו״ אני סופרת את הכסף בפעם השלישית כבר כי איזה אידיוט לא מפסיק להפריע לי עם ההערות מטרידות.

״וואי הטייץ הזה עושה לך תחת מושלם״, זהו הוא מתחיל להגזים ואני מסתובבת כדי להעיף אותו לכל הרוחות אבל אלדד בדיוק נכנס למשמרת ועונה לו בעצבים ״היא יכולה להיות הבת שלך יחתיכת סוטה עוף מפה״ הוא צוחק בלי בושה ויוצא מהחנות.

״לא היית צריך להתערב, בדיוק התכוונתי לחפף אותו מכאן״ אני מסתובבת לאלדד ומחבקת אותו.
הוא מגחך עם חצי חיוך ״אני חצי מבין את כל הסוטים האלה, את מסוגלת לחרפן כל גבר עם זוג עיניים״.
אני דוחפת את כתפו וצוחקת לוקחת את התיק מהארון ומסבירה לו בקצרה מה משה המנהל ביקש ממנו לעשות המשמרת.

אחרי חיבוק פרידה אני עולה לטרנטה שלי ונוסעת הביתה. אני נכנסת לבית ונתקלת במזוודה ענקית- לא עוד פעם!!

״אמא?״ אני הולכת בכיוון הרעשים למטבח ורואה את האמא היפה שלי לוחשת בטלפון.
״אל תדאג זאת תהיה עבודה נקייה ושקטה, זאת לא הפעם הראשונה שלי אז תהיה רגוע״ על מה לעזאזל היא מדברת??

״אמא?״ היא מסתובבת בבהלה שמיד מתחלפת בחיוך ענקי. היא נפרדת ממי שהיה בצד השני של הקו ומתקרבת אלי לחיבוק.

״הי אהובה שלי מתי חזרת? איך עברה המשמרת?״ אני מסתכלת על פניה היפות והמטופחת, אמא שלי הייתה פשוט יפיפייה- העיניים הכחולות והמלוכסנות שלה והשער השחור הארוך שיוו לה מראה אצילי וסקסי ביחד. שלא נדבר עם הגוף החטוב שלה שמסובב ראשים של גברים בחצי מהגיל שלה. אמא שלי ילדה אותי כשהייתה רק בת 18 אז בעצם נראנו כמו אחיות. ההבדל היחיד ביננו היה צבע שיערי הבלונדיני.

״המשמרת הייתה סיוט כמו תמיד אבל אני רואה כבר את הסוף רק עוד חודשיים ואני חוסכת מספיק כסף כדי לטוס סופסוף״ עניתי בחיוך עייף.

מה איתך אמא? בשביל מה המזוודה? עם מי דיברת בטלפון?״ אמא נדרכה מעט והובילה אותי לסלון לשבת על הספה.

״אלכס קיבלתי עבודה מדהימה, ממש הזדמנות חד פעמית , לאפר באחת מהתחרויות יופי המפורסמות בעולם ברוסיה״ הלב שלי נעצר, ופחד התפשט בחזי ״אל תדאגי אלכס שלי זה לא להרבה זמן רק 3 שבועות, אני אחזור לפני שתשימי לב, זה כסף ממש טוב ויסדר אותנו לשנה הקרובה אני אפילו אוכל לעזור לך קצת בטיול הגדול שלך״ אבל הכסף לא עניין אותי בכלל באותו הרגע.

״אמא שוב פעם? רק לפני 4 חודשים חזרת מחודשיים באיטליה. הבטחת שלא תקחי עבודות בחו״ל לפחות בשנה הקרובה. אני יודעת שאני כבר לא תינוקת אבל באמת קיוויתי שנוכל לבלות יחד לפני הטיול שלי. אבל שוב את טסה, כמו תמיד נעלמת לשבועות ארוכים, כמעט בלי טלפונים״ מרוב כעס אני לא עוצרת ופשוט שופכת הכל על אמא שלי ״מה את חושבת שזה קל לי? התקופות הארוכות האלה שאת נעלמת? את לא יכולה לקחת עבודה נורמאלית קרוב לבית? אני בקושי רואה אותך בשנים האחרונות!! נמאס לי מזה״ דמעות זולגות לי על הפנים ואני ממהרת למחות אותן בכעס.

״אלכס אני יודעת שזה לא קל לך אבל אני עושה את זה בשביל העתיד שלנו. את תמיד במקום הראשון אצלי גם אם אני רחוקה. איתן יקפוץ לבקר אותך כמו תמיד שאני לא נמצאת וידאג לכל מה שאת צריכה. אם אני לא זמינה ויש בעיה כלשהי, גם הכי קטנה את מיד מתקשרת לאיתן- תבטיחי לי!״
בנשיפה מובסת אני מהנהנת ומבטיחה.

אמא מחבקת אותי חיבוק חזק מנשקת אותי במצח ״אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם, אני אחזור מהר אהובה שלי״. אני מתנחמת בזרועותיה שמקיפות אותי

״גם אני אותך אמא, תשמרי על עצמך״

היא לוקחת את המזוודה שולחת לי חיוך אחרון לפני שהיא יוצאת מבעד לדלת הדירה הקטנה שלנו.
שוב אני לבד ותחושה לא טובה עוברת בגופי שולחת בי גלי צמרמורות.

אהבה בין הכוונותWhere stories live. Discover now