נסיכת מאפיה כרך ב

פרק 1

נתתי אגרוף לקיר "זה בגללך." הסתכלתי על אבא שלי, הגוף שלי רעד מזעם "היא הזהירה אותנו שוב ושוב ושוב, ואתה פקדת עליי לא לפעול. מה חשבת שיקרה? חשבת שהיא עובדת עלינו? היו לה צילומים של איבנוב עם יונדס, להתעלם מזה זה טיפשות שעכשיו שילמנו עליה בדם." אבא ישב ליד השולחן במשרדו והסתכל עליי באותו זלזול שהוא הסתכל עליי כשהייתי ילד. כאילו אני לא שווה כלום לדעתו.

כבר איבדנו זמן יקר כי אבא לא נתן פקודה, וכמה שאני נהייתי חסר סבלנות וצמא לדם, סלבטורה היה יותר. הוא דרש תשובות שלא הייתי יכול לתת לו. מאוד בקרוב הוא יצטרך לחזור לסיציליה להשתלט על המשפחה שלו ולדרוש את התפקיד שמחכה לו. רוב המלווים שלו כבר עזבו, עלו על המטוס הראשון בחזרה לסיציליה, אבל למורת רוחם. החיילים שלהם רצו נקמה בערך כמו החיילים שלנו. "אני שולח את החיילים שלי לשטח. אני רוצה לתפוס את איבנוב לפני שהוא יברח עם הזנב בין הרגליים בחזרה לדקוטה. תיתן את האות ואני אפעיל כל אנדרבוס וכל חייל בטריטוריה שלנו." הוא לא דיבר, אבל הניד מעט בראשו, אני לקחתי את זה כסימן חיובי ויצאתי מהחדר.

"הגיע הזמן." אמרתי לקוותה שחיכה לי בחוץ, הוא הנהן והלך תוך כדי שהוציא את הטלפון שלו מהכיס. אבא לא יוכל לדחות מתן תשובות לעוד הרבה זמן.

האבק ירד, חושף את הטבח שהתרחש בכל הבית. סרקתי חדר אחרי חדר אבל לא מצאתי דבר מלבד גופות. כמה חיילים נתפסו בחיים, הם היו קשורים עכשיו למטה במרתף. "אני רוצה שתפרידו בינהם לביננו. לאנישם שלנו מגיע יותר מלהיות מוקפים בגופות שלהם." צעקתי והמשיכתי להתקדם עם האקדם בידי. הייתי צריך למצוא את גרייס ונוס ואניסה.

סלבטורה עצר אותי ביציאה מהמועדון "לא משנה לאן אתה הולך, אני בא איתך." הוא אמר, הנהנתי "דוד שלי עדיין בעיר?" שאלתי, לא הייתי בטוח לגמרי מי נשאר ומי הלך, אבל הנחתי שהקונסיליירי עדיין פה. "כן. הוא פה עם כמה חיילים שלנו. הם מוכנים להקשיב להוראות מכם כל עוד הם יקבלו את ההזדמנות שלהם לנקמה."

"אתם תקבלו אותה. אני מבטיח לך את זה. הם ישלמו על מה שהם עשו." ראייתי נצבעה באדום כשנכנסתי לרכב שלי, סלבטורה נכנס למושב הנוסע "אני חוזר לאחוזה. יש לי כמה שאלות שעדיין לא קיבלו תשובה." החיוך של סלבטורה בישר לי שהוא באותו קו מחשבה שלי.

התקבצות המשרד של אבי משכה את תשומת ליבי. דבר ראשון שראיתי היו הגופות. אניסה ואמנואלו שכבו על הרצפה ללא רוח חיים, פאק. הדבר הבא שראיתי היה את קוותה מחזיק חייל מקסיקני ומטיח את ראשו בקיר. לבסוף מה שראיתי גרם לי לעבור לאוטומט. "דנטה, קח אותה לבית חולים, עכשיו."

"אבל..."

"בלי אבל. עכשיו. קסיו, קח את גרייס למטה לאמא שלי ותישאר איתן. קוותה, תזרוק אותו במרתף ותחזור למעלה. זוזו."