נסיכת מאפיה כרך ב

פרק 24

13/2/21
09:37
'גרייס בבקשה תעני לי'

14/2/2021
13:15
'ארוחת צהריים?'

14:23
'גרייסי?'

21:52
'אני דואגת, רק תגידי לי שאת בסדר'

15/2/2021
10:33
'את הולכת לגרום לי לדאוג עוד הרבה זמן?'

14:00
'אם את לא עונה לי לפחות תעני לדניאל.'

17/2/2021
11:42
'אם צריך אני אגיע לבית ספר שלך, אני מכירה את המקום מספיק טוב כפי שזכור לך.'

16:54
'גרייסי, בבקשה... רק תגידי לי שאת בסדר'

20/2/2021
15:45
'אני אתן לך לגרור אותי לאן שאת רוצה, רק תדברי איתי.'

24/2/2021
14:50
'אני יודעת שאמרת לדניאל שאת לא רוצה לדבר איתי אבל אני לא מאמינה לך. אם את מפחדת שהוא מסתכל לך בטלפון... אין לי פתרון טוב לזה, אבל בבקשה תמצאי דרך. אני אעזוב אותך לבינתיים, בבקשה תצרי קשר'

3/3/2021
12:35
מספר לא מזוהה: 'את יודעת מי אני. בית הקפה הקבוע? שלוש?'

12:36
'אני אהיה שם.'

***

"גרייס, תודה לאל." היא איחרה בעשר דקות. קמתי אליה ממקומי ומשכתי אותה אליי, היא התקווצה בכאב בין ידיי. "פאק."

"אני בסדר ונוס, באמת."

"הוא לא ילשין לאבא שלך?" הסתכלתי מאחורי כתפה אל דומיניק

"לא. הוא אחד מהאנשים של דניאל, והוא גם מי שסלסטורה אישר אז לאבא שלי אין שום דבר לעשות בנושא."

"יופי. עכשיו תדברי." אמרתי ברגע שהתיישבנו. סימנתי למלצרית לתת לנו עוד זמן.

"אין על מה לדבר. הוא יודע. וסלבטורה גם יודע. לסלבטורה לא היה יותר מדי אכפת אם לומר את האמת, אבא שלי הציע לו לקחת אותי ברגע זה ולעשות... טוב את יודעת מה. כאילו זה ישנה את מי שאני. סלבטורה הסתכל עליו בכזה גועל שחשבתי שהוא הולך לתת לו אגרוף, אמר שהוא לא פדופיל ושכדאי מאוד שאף אחד אחר לא יגע בי עד החתונה שלנו ובזו נגמרה השיחה. הוא ניסה לדבר איתי אחר כך במסיבה, את ראית את זה, לא התחשק לי יותר מדי."

נאנחתי "לפחות הוא לא בן זונה כמו שחשבתי שהוא, סלבטורה, אני מתכוונת. אבא שלך נהיה יותר גרוע כל פעם שאני שומעת עליו. אבל זה לא מה שעניין אותי, אני רוצה לדעת איך הוא גילה."

היא לא הסתכלה עליי, מבטה היה על השולחן והיא התעסקה באצבעותיה בעצבנות "זה היה תמים, אני נשבעת, זה לא היה יותר מנשיקה, זה..."

"מי?" היא הנידה לשלילה, מסמנת שהיא לא רוצה לענות "גרייס, אני צריכה לדעת. מי?" שאלתי שוב

"אליסיה."

"פאק. איך היא?"

"את ודניאל תקבלו את ההזמנה לחתונה שלה כל יום מעכשיו."

"גרייס...היא בת שבע עשרה"

"ובעלה לעתיד בן חמישים ווארבע עם שלושה ילדים שגדולים ממנה באיזה חמש עד שבע שנים" רציתי להקיא. ממש רציתי להקיא. "מישהו שאני מכירה?"

"קוזימו אנדראה"

"אוי פאק." לא היו לי יותר מדי אינטראקציות עם הבן אדם, אבל בכולן הוא הסתכל עליי כמו על חתיכת בשר. לאונרדו היה בסדר, הבן הבכור שלו, דיברתי איתו בכמה מסיבות והוא נראה כמו בן אדם הגיוני סך הכל.

"אני אמצא עליו משהו. לכל אחד יש סודות. אני אמצא משהו כל כך רע שלא תהיה לאבא שלך בררה אלא להרוג אותו."

"בהצלחה ונוס, הוא יודע יפה יפה להסתיר את העקבות שלו. זה לא יהיה כל כך קל." הקול שלה היה קר, לא חפרתי יותר.

"אז מה את רוצה לעשות?"

***

להגיד שציפיתי לראות פנים מוכרות שוב בוגאס יהיה שקר. לא ידעתי מה מרטין עשה פה אז, מעולם לא שאלתי, אבל כשראיתי את אקווה... טוב היא לא הסתירה ממני את הסיבה שהיא שם.

הלכנו לאיזו חנות בגדים, לא אחת שגרייס היתה לוקחת אותי, אחת שאני הייתי הולכת אליה עם אנטרה וסנואו. זו בהחלט לא חנות שבה אקווה היתה מסתובבת, גברת בת של סנטור עם גאווה גדולה יתר על המידה.

"תבחרי מה שאת חושבת שיתאים לי." גרייס אמרה, זה גרם לי לצחוק. "הכל יכול להתאים לך גרייסי, זה פשוט לא הסגנון הרגיל שלך. מה היית רוצה ללבוש אם היית הולכת נגיד להופעה?"

לאט לאט אספנו לה דברים, פעם ראשונה מאז שהגעתי לוגאס שנהנתי למדוד בגדים.

כל כך הייתי עסוקה בה שויתרתי על לסרוק את הסביבה שלי. כל כך הייתי מרוכזת בלתת לגרייס כמה דקות של שלווה ששכחתי את כל האינסטינקטים שלי. וזה למה לא שמתי לב אל הדמות שכנראה היתה שם כל הזמן הזה, ונגשה אליי כשגרייס נכנסה לתאי מדידה "היי ונוס."

לא קפצתי, לא הייתי נותנת לה להערים עליי. לא עד כדי כך. היא היתה מחזיקה את זה נגדי במשך שנים. "היי אקווה." עניתי, השילוב של הקול, של הבזק השיער הבלונדיני ושל איך שהיא החזיקה את עצמה הסגיר אותה מיד.

"את לא מדווחת כבר איזו תקופה, אמא שלך דואגת."

"תיזהרי במה שאת אומרת, את לא הורסת לי את זה. את יכולה להודיע לה שאני בסדר ולעוף מפה."

"השומר שלה בחוץ והיא בתאי מדידה, יש לנו כמה שניות לדבר."

"אז תגידי את מה שאת רוצה. אין לי את הסבלנות אלייך עכשיו."

"הם רוצים שתחזרי בקיץ"

"אם אני אסיים אני אחזור בקיץ."

"זו לא שאלה ונוס. את יודעת בדיוק כמוני איך הדברים האלו עובדים. את נמצאת עמוק מדי, זה הזמן לצאת."

"חיי אדם תלויים בעבודה שלי פה. אם הם רוצים להגיד לי משהו שיעשו את זה בעצמם."

"אני אמסור להם את זה. תעלי לקשר כי אני לא חוזרת לפה, המזג אוויר הורס לי את השיער." היא הרחקה ויצאה מהחנות בדיוק כשגרייס יצאה מהתא לבושה בג'ינס שחור קרוע, חולצת בטן שחורה עם הבזקים של כחול וורוד נאונים עליה ומגפונים שחורים "את נראית נהדר גרייסי."

"את באמת חושבת?"

"כן. את אמרת את זה לי ואני אחזיר את המחמאה, את נראית טוב בכל דבר."