פרק 30

210 11 4
                                    


ישבתי בחדר שלי והסתכלתי על הטלפון והפתק שנחו על המיטה. היה לי קשה לנשום.

לא דיברתי עם אמא שלי כבר כמעט שנתיים

איך בכלל מתחילים שיחה כזו?

אני עושה את העבודה שלי. אני מעבירה להם מידע, אני מקליטה שיחות ומצלמת אירועים שלמים

למה שהיא תרצה לדבר איתי? למה עכשיו?

הם באמת יעצרו משימה כזו בשביל המחנה? המחנה לא עד כדי כך חשוב.

שמעתי את המעלית נפתחת, החזרתי את הדברים לתיק שלי מהר לפני שהוא פתח את הדלת של החדר "היי"

"היי" חייכתי אליו

"איך היה עם גרייס?"

"כרגיל, אתה יודע, מתכננות את המפלה של החברה הפטריאכלית" נשענתי לאחור על ידי "שום דבר מעבר לנורמה שלנו."

הוא צחק, פאק אני אוהבת את הצחוק שלו. "את תהיי הסוף שלי."

"נו, בדיוק על זה אני מדברת. הסוף של הפטריארכיה."

"אני לא חושב שאת מסוגלת להיות גם גבר לא... דומיננטי" הוא משך אותי לעמידה, יד אחת על עורפי

"המ... אבל זה קשור לאמון" ניסיתי לא להיגעל מזה שאני מדברת איתו על אמון דקה אחרי שכמעט התקשרתי לאמא שלי "זה לא קשור לפטריארכיה. אני גם לא אהיה מסוגלת להיות עם אישה שהיא לא דומיננטית. אני פשוט דפוקה בראש ואוהבת כאב. חיה על אנדרנלין."

הוא תפס בשיערי ומשך אותו למטה, גורם לי להרים את ראשי ולחשוף את צווארי אליו, שפתיו נצמדו לדופק שלי.

"יש עלייך יותר מדי בגדים."

"גם עליך." ובזה תפסתי את החגורה שלו ופתחתי אותה, עוברת להתעסק בכפתור המכנס שלו.

***

הייתי צריכה לנקות את הראש. הייתי צריכה להחליט מה לעשות. "אני הולכת להתאמן, אני אעבור יותר מאוחר באואסיס."

"צריכה טרמפ? אני יוצא עוד כמה דקות בכל מקרה אם את רוצה לבוא איתי." דניאל יצא מהמקלחת עם מגבת סביב מותניו בזמן שהתארגנתי

"בטח." לא יכולתי להראות לו שמשהו לא בסדר. "מתי אתה מתכנן לחזור?"

"מאוחר, את מוזמנת לעבור אבל את לא צריכה להישאר עד שאני חוזר, את יכולה לקחת את האוטו אני אחזור עם קוותה או משהו."

"מה, בלי צל הפעם?"

"את באורח פלא לא נפצעת כבר כמעט שנה, את יודעת להגן על עצמך. תדאגי אבל שאני לא אתחרט על זה"

"אני אשתדל" סיימתי לסדר את התיק שלי "מוכן?"

***

"הכל בסדר?" טליה שאלה אותי כשירדתי מההליכון והתחלתי לחבוש את ידי

נסיכת מאפיה כרך בWhere stories live. Discover now