"אני יכולה לבוא איתך לאחוזה היום? אני צריכה לקחת כמה דברים ואני יודעת שיש לך פגישה."
"אני לא רוצה אותך באותו בניין עם האנשים האלו" דניאל הכין לעצמו קפה ודיבר עם גבו אליי.
"זה לא עוצר אותך מלגרור אותי לכל האירועים החברתיים האלו. אני לא צריכה אפילו לראות אותם, אני אאסוף את הדברים שלי ואעבוד קצת מהמשרד שלך." הייתי צריכה לגרום לו להסכים.
"אם אני אגיד לא זה יעצור אותך מלעשות משהו טיפשי ולהגיע בכל זאת איכשהו?"
"אתה מכיר אותי לא רע בשלב הזה, למה שלא תנחש?"
הוא נאנח "בסדר, אבל אני לא יכול שתפריעי לי היום, אני ממש צריך לסיים כמה דברים היום וכמה שיותר מהר, ואז נוכל לחזור לפה."
"למה לחזור? אתה לא מתגעגע לבית שלך? עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שישנת שם..." שתיתי לגימה מהקפה שלי
"אין לי מה לחפש שם. פה זה הבית שלך אז פה אני רוצה להיות." הוא אמר את זה הרבה יותר בקלות ממה שציפיתי שהוא יגיד את זה.
"אני שמחה לשמוע." הנחתי את הקפה שלי, התקדמתי אליו וחיבקתי אותו מאחורה "אני שמחה שטוב לך איתי"
"זה לא אומר שאת לא גורמת לי לרצות לדפוק את הראש בקיר לפעמים"
צחקתי "לא הייתי רוצה את זה בשום דרך אחרת."
***
אנדראה ידע לשמור על עצמו. לבן זונה לא היה שום דבר אפילו טיפה מחשיד על הטלפון שלו. עברתי על הכל. מספרי טלפון, שיחות, תמונות. חשבון הבנק שלו. הכל כולל הכל, הכל היה נקי. אם הוא עשה משהו לא בסדר הוא הסתיר את זה טוב מאוד.
לא היה לי הרבה זמן לעבור על הכל, אבל הצלחתי. וזה רק תסכל אותי יותר.
"מה את עושה?" גרייס נכנסה למשרד
"עובדת, מה את עושה פה? לא שאני לא שמחה לראות אותך."
"חשבתי לגרור אותך לצהריים, דניאל אמר לי שאת פה." היא נראתה קצת יותר טוב ממה שהיא נראתה בכמה שבועות האחרונים. כנראה שמחה שהמסיבה מאחוריה.
"ונוס... מה את עושה?" סגרתי את הלפטופ ברגע שהיא הסתכלה עליו "זה מה שאני חושבת שזה?"
"אני יודעת שהוא מסתיר משהו. אני אמצא אותו"
"תמחקי את זה"
"מה?"
"תמחקי את זה. כל דבר שתמצאי מעכשיו יפגע בה. גם אם הוא בגד במשפחה, אני לא רוצה לדעת. אני לא רוצה שדניאל ידע. היא לא יכולה להיות אישה של בוגד, אל תעשי לה את זה. אל תעשי לי את זה. לא אמור להיות לך את המידע הזה ולא אכפת לי איך השגת אותו, תמחקי הכל."
נאנחתי "בסדר גרייסי." זה לא אומר שלא העברתי הכל לסנואו לפני שמחקתי הכל.
***
הפעם שמתי לב אליה לפני שהיא ניגשה אליי. בבית קפה הקבוע שלנו. משהו בי שנא את זה שהיא לקחה ממני את המקום הזה. משקפי שמש ישבו על ראשה, היא לבשה גופיה לבנה וג'ינס קצר, סרקתי כל פרט ופרט אבל הבת של הסנטור של ניו יורק לפני שהיא נעלה את מבטה על עיניי, חייכה, והלכה לשירותים.
"אני הולכת רגע לשירותים, את יודעת מה אני אוכלת."
גרייס חייכה אליי "כמובן. את אדם של הרגלים." בכל מסעדה שהלכנו אליה באופן קבוע היתה לי מנה קבועה, תמיד. הייתי צריכה טיפת שפיות בחיים שלי. לא הייתי אדם של הרגלים, לא באמת, פשוט היו דברים שהייתי צריכה שיהיו שיגרתיים.
עברתי ליד דומיניק בדרך לשירותים, הוא ישב כמה שולחנות לידנו ושתה קפה, הנוכחות שלו לא הפריע לי בדרך כלל, עכשיו היא כן.
שנאתי שהם שמו אותי במצב הזה. לא ידעתי את מי להאשים בסיטואציה, את אקווה, את אמא או את מרטין, אבל בלי ספק אחד משלושתם.
"מה את רוצה?" אמרתי אחרי שסגרתי את הדלת אחריי. ידעתי שהיא לא תדבר אם היו אנשים באחד התאים.
"תתקשרי לאמא שלך. הזדמנות ראשונה. את לא יכולה להמשיך להתחמק ממנה. וסנואו אומרת תודה על מה שהעברת לה היום, ולא היא לא אמרה לי שום דבר מעבר לזה."
"היית צריכה לבוא עד לפה בשביל להגיד לי את זה? קצת רחוק לך מהבית. וכאילו... הורס לך את השיער?"
"ונוס... היא דואגת לך. תדברי איתה." היא הושיטה לי פתק וטלפון חד פעמי שהכנסתי מהר לתיק שלי, הנהנתי ויצאתי מהשירותים, היא תצא אחריי.
***
"את נראית מודאגת, הכל בסדר?" גרייס שאלה "כן בטח, אני פשוט לא מאמינה שגרמת לי למחוק את כל המידע הזה." השקר זרם בקלות מבית שפתיי.
"ונוס..." היא נאנחה "אני יודעת שהמטרה שלך היתה טובה, אבל זה מאוחר מדי לזה. אני עושה מה שאני יכולה בשביל לעזור לה, זו לא הדרך לעזור לה."
"מה כן? מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור לה?"
"את לא. אבל אני דואגת לזה, יש לי תכנית להוציא אותה מזה, היא פשוט תיקח קצת זמן. ולא אני לא יכולה לספר לך"
את זה יכולתי להבין "אוקיי. אבל אם איי פעם את תצטרכי את עזרתי כל מה שאת צריכה לעשות זה להגיד."
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
