"תביא לי את הסכין." היה הדבר הראשון שאמרתי למאסימו כשהוא התיישב לידי ברכב וסימנתי לנהג לנסוע, ממש הייתי צריכה ללמוד לנהוג. "אנחנו הולכים למקום שבו אתה תהיה בטוח, ואנשים אחרים צריכים להרגיש בטוחים גם הם."
"זה מתאים לתחפושת שלי, אף אחד לא ידע." הוא אמר, עדיין נראה מאוד לא מרוצה מכל הסיטואציה. "אבל אני אדע, ואני לא ארגיש בנוח לתת לך להסתובב ליד ילדים אחרים עם סכין."
"אני לא עוזב אותה. היא היתה..."
"של רפאלו?" אמרתי בקול עדין ואז הורדתי את השרשרת שלי "בוא נעשה החלפה להערב, אני אשמור על הסכין של רפאלו ואתה תשמור על השרשרת שלי, טוב? היא היתה מתנה מאבא שלי, הוא מת לפני הרבה מאוד זמן." הוא הסתכל עליי, ואז הנהן. לוקח את השרשרת שלי, עונד אותה ומסתיר אותה מתחת לחולצה לפני שהוא הביא לי את הסכין שלו.
"את בטוחה ונוס?" גרייס לחשה לי מהכיוון השני, רק הנהנתי. הייתי בטוחה, הילד הזה איבד את אח שלו הגדול לפני פחות מחצי שנה. הייתי בת יחידה, מעולם לא היה לי קשר כזה פרט אולי לבת', הבת המאומצת של וויל שתמיד העריצה אותי. תהיתי איך הולך לה עכשיו.
"מאסימו, הולכים להיות שם הרבה ילדים שהם לא חלק מאיתנו, אוקיי?" אמרתי בקול רגוע "אתה צריך לדעת את זה ולהתנהג בהתאם." הוא הנהן ונשאר בשקט, בוהה החוצה מהחלון.
***
קמילה, אליסיה ודלילה חיכו לנו כשהגענו לחדר הכושר מחופשות לסאם, קלובר ואלכס מטוטלי ספייס.
"טוב לראות אתכן." חייכתי אליהן, הפעם האחרונה שראיתי אותן היתה במסיבת האירוסין של קוותה וקמילה שהתקיימה רק לפני מספר שבועות, והחלפתי איתן רק מילים בודדות. הטבעת של קמילה כנראה ננטשה כשהיא בחרה בכפפות. הן חייכו "ממש מגניב פה." דלילה אמרה והסתכלה על החלק החיצוני של חדר הכושר, גם עליו נתלו קורי עכביש ועטלפים מפלסטיק, הבטתי במאסימו, הוא גם הסתכל על המקום בסקרנות "בואו ניכנס." חייכתי ונכנסנו.
חיפשתי את טליה, היא עמדה בפינה האחורית ודיברה עם כמה ילדים, הראשונים להגיע. ברקע התנגן 'monster mash' ונרות מזוייפים ואמתיים (במקומות שאי אפשר להגיע אליהם, לפחות) ניצבו בכל מקום ויצרו אווירת דמדומים.
טליה קטלה אותנו נכנסים וחייכה אלינו, מסמנת לילדים ללכת לאכול ממתקים והתקדמה לכיוונינו. היא לבשה ג'ינס קרוע וסוודר גדול חום, פאה קצרה בצבע חום בהיר ואיפרה על פניה את הצלקות. "היי ונוס." היא אמרה ואז הסתכלה על האחרים "אני טליה."
"גרייס, אלו דלילה, אליסיה וקמילה, וזה מאסימו." מאסימו עדיין נראה כאילו הוא ממש לא רוצה להיות שם, כאילו הוא לא ידע מה לעשות. התכופפתי אליו "אתה יכול ללכת להכיר ילדים אחרים או לאכול משהו אם אתה רוצה, כל דבר שאתה צריך אתה יכול לפנות אליי או אל טליה." הוא הנהן והתרחק בשקט, טליה נתנה לבנות הוראות מה לעשות בזמן המסיבה ואני נשענתי על הקיר בשביל לשים עין על הילדים "אני אחראית על המוזיקה, אני צריכה שאחת מכן תהיה על שקיות הממתקים ושמישהי תעמוד בכניסה עם ונוס. האחרות יכולות להסתובב לראות שהכל בסדר. יש כאן הרבה ילדים משכונות בעייתיות, שימו לב לנשקים, אלכוהול וכל דבר אחר שילדים לא אמורים להתעסק בו, ואם אתן שמות לב למשהו בבקשה תנסו לפתור את זה בשקט בלי שילדים אחרים ישימו לב. אני רוצה שזה יהיה מקום בטוח." הן הנהנו אבל עצרתי אותן
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
