"אתה רוצה לדבר על מה שקרה אתמול?" אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת, המשפחה של ולריו לא היתה נוכחת אז הוא ניצל את הזמן לדבר על עבודה.
"משימות משתבשות, זה קורה, העיקר שאנחנו לא צריכים לקבור עוד אנשים." היו דברים שהייתי צריך לעשות לפני שאני חוזר הביתה, השיחה הזו לא היתה חלק מהם.
"היתה לך הזדמנות להרוג אותו."
"אם הייתי עושה את זה היו יורים בי, אני טוב אבל היו לי שני אקדחים והם היו שלושה."
"על מה דיברתם?"
"לא משהו שצריך להדאיג אותך כרגע ולריו. אם אבא יחליט לחלוק את המידע עם האנדרבוסים תקבל את העדכון, אבל אני צריך לתת לו את ההחלטה הזו." ולריו הנהן, הוא קיבל את הטענה שלי, לא שהיתה לו בררה אחרת, ונראה שהוא בסדר עם זה.
"מעניין אותי יותר איך הם הצליחו להחביא שם כל כך הרבה כוחות בלי שנדע על זה, יכול להיות שיש אצלך מרגל?" זה לא היה נעים, אבל זו היתה אפשרות שהיינו צריכים לדבר עליה.
"אני אבדוק את זה אבל אני לא חושב. התרכזנו כל כך באבקומוב שלא שמנו לב כמה כוחות בראטווה יש בשטח, זו היתה טעות שלי ואני מתכנן לתקן את זה." הנהנתי ושתיתי את הקפה שלי.
"אה ולריו, גרייס אמרה לי שאת רוב התכשיטים שלה היא קונה ממישהו מפה, היא אומרת שהוא הכי טוב בשטח שלנו, לואיס ויטו. יש לך מושג מי זה? אני מניח שאחותך קונה מאותו יוצר." הוא הנהן "בטח שאני יודע, אני שולח את התכשיטים לליסה ממנו, הוא מכין את הטבעות שלנו, אני אעביר לך פרטים."
"אה וואו כמעט שכחתי מהחתונה שלך, היא עוד חודשיים." הוא הנהן וחייך, הוא בילה שנים בלחזר אחרי ליסה, אני חושב שהוא באמת אוהב אותה ונראה שהיא אוהבת אותו, אבל בהתחשב בזה שהיא גרה בעיר אחרת והם נפגשים רק באירועים חברתיים קשה לשפוט. "אני בשוק שאבא שלך אישר את השידוך הזה." זו היתה אחת ההחלטות האחרונות של אבא שלו לפני שהוא מת. ליסה היתה בת של חייל, לא מישהו חשוב בשום צורה, והוא היה האנדרבוס. "האמת שגם אני. קיבלת את ההזמנה למסיבת הרווקים שלי נכון?" הנהנתי "לצערי הייתי צריך להזמין גם את אבא שלך אז לא נוכל לגמרי לעשות שטויות."
"כאילו שאי פעם יכולנו לעשות שטויות." גלגלתי את עיניי, אהבתי את שינוי השיחה, עבר זמן מאז הפעם האחרונה שהיתה לי שיחה קלילה עם בן משפחה.
"היי, יום הולדת חמש עשרה שלך. השתכרנו שם לגמרי, אני לא זוכר חצי מהערב, אני חושב שאם קוותה לא היה שם לעצור אותנו כולנו היינו חוטפים הרעלת אלכוהול."
"כן, אבל שנינו חטפנו על זה אחר כך." לא זכרתי את הערב הזה יותר מדי לטובה, למרות שהיה כיף.
"היה שווה את זה אבל." אמרתי, תמיד נהנתי לעצבן את אבא שלי. הערב ההוא היה טעות גדולה והייתי צריך לעבוד קשה בשביל שיבינו שאני יכול לקחת אחריות, אני חושב שהתנגשתי בקיר עם אחת המכוניות של אבא שלי. גם אני לא זכרתי חצי מהערב.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
