נסיכת מאפיה כרך ב

פרק 31

"גרייס, אני צריך את עזרתך." לא ביקשתי מאחותי עזרה אף פעם. אף פעם לא הרגשתי שזה נחוץ. היא לפעמים, טוב הרבה פעמים, נתנה את דעתה גם בלי שאני אבקש, וזה הוציא אותי מכמה תסבוכות בעבר, אבל אף פעם לא אקטיבית ביקשתי עזרה.

"זה חדש" היא הסתובבה מהכיסא שהיא ישבה עליו ועבדה על משהו שלא היה לי מושג מה הוא. היא סיימה את הלימודים לפני כמה שבועות.

"יום ההולדת של ונוס. אחרי ששנה שעברה היא היתה בקומה ביום הולדת שלה... אני רוצה לקחת אותה לאנשהו, לעשות משהו מיוחד. יש לך רעיון?"

"אתה עדיין בקשר עם הבחור הזה שבקשר עם החברה של מארוול?"

"כן"

"יופי, היא אובססיבית עם הסדרת סוכנים הזו שלהם, אם אתה נותן לה כאילו... שתי דקות עם הבחורה שמשחקת את ההאקרית הם הכוחות על והיא תהיה מאושרת, וזה יראה כאילו אתה שם לב לתחביבים שלה למרות שאתה בלי ספק לא, כי לא נראה שהיה לך מושג מזה."

באמת לא היה לי מושג. לא ידעתי שהיא בכלל אוהבת מארוול, למרות שזה הגיוני "את יודעת שאין לי זמן לשים לב לדברים האלו." הרגשתי צורך להגן על עצמי. באמת לא היה לי זמן.

"באמת? אני רואה אותה פחות ממך. אתה חיי איתה. אתה יכול להגיד לי מה הטעם שלה במוזיקה? מה היא רואה בטלוויזיה? מה היא קוראת?"

הנדתי את ראשי, לא יכולתי לענות על אף אחת מהשאלות האלו "אבל אני בספק שאת יכולה כל כך הרבה יותר טוב" התיישבתי על המיטה שלה

"רוצה לראות אותי?" היא נאנחה "היא שומעת אוליביה רודריגו על ריפיט, והיא ממש אוהבת את הסאונדטראק של שיקגו ושל סיקס, אבל שונאת את טיילור סוויפט וחושבת שהיא שיטחית, שזה פשע לדעתי והיא לא שמעה את שני האלבומים האחרונים כי היא תאהב את evermore אם היא לא תהיה כל כך אנטי. היא רואה כל כך הרבה מארוול שזה מוציא אותי מדעתי, אבל גם סדרות על עורכי דין משום מה. היא לא תתקרב לסדרות על משטרה כי היא חושבת ששוטרים הם מטומטמים ולא יודעים לעשות את העבודה שלהם, אבל היוצא מן הכלל זה ברוקלין 99. היא קוראת ספרי נוער. פרסי ג'קסון, בית הספר לטוב ולרע, הרץ במבוך, המעניק. בניגוד לספרי נוער היא קוראת יותר מדי פאנפיקים של הארי פוטר, כן אמרתי בניגוד הפאנפיקים האלו הם...לא מה שהיית מצפה שיצא מספר ילדים, אבל אם תחשוב על לקנות לה פאנפיק מודפס היא תוריד לך את הראש כי לשכור בפאנפיקים זה לא חוקי ומסכן את הסופרים. פספסתי משהו? זה לא כזה קשה להקשיב לה, או לשים לב. שוב, דניאל, אתה גר איתה."

"את צודקת." לא ידעתי אף אחד מהדברים האלו על ונוס. "אבל אני יודע דברים אחרים. היא פשוט לא מדברת איתי על הדברים האלו."

"אני יודעת שאתה יודע, אני לא באה להאשים אותך. אתה באת לבקש עצה, קיבלת את העצה שלי. אבל ברצינות? פשוט תוציא אותה מהעיר. תן לה כמה ימים להרגיש שהיא באמת חופשיה, זה מה שישמח אותה. אם תיתן לה פגישה עם אחת הנשים שעיצבו את החיים שלה זה אולי יהיה בונוס, אבל זה ממש לא חובה."