״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אחד. שתיים. שלוש.
הדם זולג, אני מכווצת את עיניי בחוזקה, מתעלמת מהכאב. אחד. שתיים. שלוש. פאק. זה לא הספיק לי, אני צריכה עוד מהכאב הממכר הזה.
אחד. שתיים. שלוש. הסכין עוברת על עורי, חורטת עליו. הדם זולג, ואני מתעלמת מהכאב. לבסוף אני מניחה פלסטר על החתכים ויוצאת מדירתי אל האוויר הנעים.
אני רותחת מזעם על אנדרו, אני לא מאמינה שהוא זרק את הספר המסכן שלי לאח בדיוק כשהייתי בקטע הכי מעניין! אני צועדת לעבר הפיאסטה שלא במרחק רציני מהבית שלי,
אני בקושי מצליחה ללכת, אך אני ממש לא לוקחת את הקביים המטופשים. אני מגיעה לאחר כמה דקות.
ותוך פחות משניה, אני עטופה סביב זרועות שריריות. ״יש לי הפתעה בשבילך בוניטה.״ הלוואי שלא הייתי מזהה את הריח הגברי הזה. ״מה אתה רוצה?״ נאנחתי. ״קניתי לך מתנה, אני לא מקבל על זה שום קרדיט?״
״אני לא רוצה את המתנות המטופשות שלך.״ גלגלתי את עיניי. ״נראה אם תרצי את זה או לא לאחר שתראי במה מדובר.״ אני פותחת את השקית המטופשת. ״אני נשבעת לך שאם זה קשור לסקס אני-״
״זה לא זה. פשוט תפתחי.״ אני ממשיכה לפתוח ופוערת את עיניי. הספר. הספר שהוא זרק אתמול לאח. לא רק הספר, כל הסדרת המשך שלו. אני כל כך מאושרת שאני קופצת עליו בחיבוק. ״אני לא מאמינה!״
אולי אתן לו להנות מהדבר האמיתי בסופו של דבר. ״אתה מתקרב לשם אנדרו.״ אני לוחשת לאוזנו, ועיניו מתמלאות תאווה. ״למה לא אמרת לפני? אני אקנה לך את כל הפאקינג חנות ספרים בוניטה!״
״עכשיו את זורמת עם השטויות שלו?״ סול נכנסת אל הפיאסטה ואני מיד מתרחקת מאנדרו. ״לא.״
״שום דבר לא משנה את העובדה שהוא מניאק שחושב מהזין.״ אני מגלגלת את עיניי, ומתחילה להכין את הקוקטייל האהוב עליי.
אוי, שכחתי לקחת מאנדרו את תג השם שלי. אני דופקת על דלת משרדו, ומיד מתחרטת על כך כשאני שומעת גניחות. ״כריסי! תפסיק להפריע לי כי אתה ממורמר.״
אני מגלגלת את עיניי, מתעלמת מהמועקה שנוצרה לי בחזה. אז הוא עושה את זה לכולן?
רודף אחריהן, גורם להן להרגיש מיוחדות לרגע. ואז אם הן לא נותנות לו, הוא עובר להבאה בתור.
אלוהים, ואני עוד חשבתי לתת לו הזדמנות. גם אם הוא יהיה הבן אדם האחרון על פני כדור הארץ אני לא אשכב איתו.
אידיוט.
***
״ומה שלומך היום?״ היא שואלת בחיוך. ״אני צריכה כדורי שינה.״ ביקשתי. ״עבור?״ לעזאזל. היא חטטנית וזה מכעיס אותי. ״עבור לישון! את אידיוטית או-״ סול מיד מניחה את ידה על כתפי. ״ואל תרגעי.״
אני מניחה שאני די רגזנית היום, במיוחד לאחר מה שאנדרו עשה. אני לא אמורה לכעוס כל כך. אחרי הכל, זכותו לשכב עם מי שהוא רוצה.
אבל החיזור הזה הרגיש לי שונה לרגע אחד, ועכשיו הוא פשוט מכעיס אותי שוב. מניאק מגודל. ״האחוזה רק רגע מכאן, תוכלי לבוא איתי?״ סול שואלת לאחר שהיא מושיטה לי את כדורי השינה שלי.
״בטח.״ לאחר כמה דקות של הליכה הגענו אל האחוזה המפוארת. לעולם לא הבנתי איך אפשר לממן כזה דבר, הדירה שלי לא קטנה, ולא גדולה. היא בגודל המושלם שבן אדם זקוק לה.
״את יכולה לחכות בחוץ אם את מעדיפה.״ אני מהנהנת בראשי, אני מעדיפה לשבת בחוץ ולא לראות את המניאק המגודל. ״הו, בוניטה. כשסול אמרה שאת בחוץ חשדתי שהיא הוזה לרגע.״
לא אענה לו בתקווה שהוא יעוף מכאן. ״למה את לא עונה לי?״ הוא שואל, ואני מגלגלת את עיניי. בנים אף פעם לא מבינים נשים כועסות! זה לא קשה אפילו. ״את כועסת עליי בוניטה?״
״תשחרר ממני חתיכת מניאק מגודל, אתה מציק. אני לא רוצה שום קשר אלייך.״ הוא מניח את ידו מתחת לסנטרי, מכריח את מבטי לפגוש במבטו.
אבל אז סול יוצאת מהאחוזה, והוא מיד עוזב אותי לנפשי. ״אנחנו עוד נדבר על זה.״
