״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״כמה עובדים קיבלת מרקוס? אתה מבין שזאת כמות לא הגיונית כן?״ הידיים שלי אוחזות לפחות בחמישים גיליונות נייר, מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?
״אתה אמרת שיש מחסור.״ הוא מושך בכתפיו בתמימות. ״נכון. אבל זה לא אומר שהיית צריך לקבל לעבודה את כל פאקינג מדריד בן אדם!״ הטחתי בכעס את הגיליונות נייר על שולחני.
״שיהיה לך ברור כשמש, אתה עובר על כל החרא הזה עכשיו, לא אני.״ הוא נאנח בתסכול. ״חצי חצי לפחות, אני לא אספיק לעבור על כל הכמות הזאת גם בשבועיים.״ לקחתי חצי מהחבילה הושטתי לו את החצי השני. ״תעשה חיים. ואם אני אשמע אותך מתלונן פעם אחת אני אדפוק לך כדור ב-״
״אנדרו תעזוב את מרקוס המסכן.״ כריסטיאנו נכנס לחדר. ״אחי! אתה הורס לי את כל הכיף.״ רטנתי כמו ילד קטן. ״אתה לא בן עשר, קדימה לעבודה.״
״בסדר.״ נאנחתי לבסוף כי ידעתי שעדיף שאתחיל כמה שיותר מהר. התחלתי לעבור על קורות החיים, עד שמבטי נעצר על יפיפייה אחת העונה לשם בל טורו. לא ראיתי אישה יפה שכזו המון זמן,
אני חייב אותה במיטה שלי.
האישה המסתורית קופצת לראשי, שוב. לעזאזל. היא ברמה אחרת לגמרי, היא מסובבת אותי על האמצע הקטנה שלה לחלוטין.
היא משגעת אותי.
***
״סיימתי. לעולם יותר אל תקבל עובדים, תחסוך ממני את הגיהינום הזה.״ זרקתי את הגיליונות לאשפה ומרקוס הנהן. דלת הכניסה נפתחה,
אישה עם משקפי שמש שחורות שמסתירות את עיניה נכנסת ואני משוכנע שאני מכיר אותה, הריח מוכר לי, הריח המתוק הזה מוכר לי.
״ואל!״ אחותי מיד קפצה על האישה המסתורית. ״ואל?״ חזרתי אחרי אחותי בבלבול. האישה מתיישבת ומורידה את משקפי השמש.
תחושת ניצחון שוטפת את גופי. ידעתי שאני מכיר אותה. פאקינג ידעתי. הביטחון נוטף ממנה, וכשאני רואה את שפתיה נסגרות על כוס הקוקטייל... אני מת לדעת איך הן ירגישו על- ״אנדרו זו ול-״ אחותי קטעה את חוט המחשבה שלי. האישה מיהרה להשתיק את סול. ״שכחתי, סליחה!״
הו. היא עד כדי כך רוצה לשחק את עצמה גברת מסתורית? שיהיה, ואל. ״אז אתה באמת הבוס?״ היא מביטה בי מופתעת. ״זה בסדר בוניטה, גם אני התגעגעתי.״ קרצתי לה כשהתקרבתי אליה.
לפתע הרגשתי את נעל העקב שלה על הבטן שלי, דוחפת אותי לאחור בעזרת הרגל. זה פאקינג עינוי. ״את עם נעלי עקב, לעזאזל אישה! את יודעת איך להכאיב לגבר.״ נאנחתי כשהיא צחקקה לה.
״ממתי את מדברת מול... את יודעת...״ סול, אחותי. רומזת משהו לאישה המסתורית, משהו שגרם לי להרגיש מבולבל. ״מאז שגיליתי שהאידיוט הזה הוא הבוס.״ היא לגמה שנית מהקוקטייל. ״איך את מסתדרת עם הבוס המניאק הזה?״ היא שואלת את סול,
ואני? אני פשוט שם. לא מדבר, רק מקשיב. נהנה מלצפות בה, אני אוהב את הגישה שלה. אם היא רק הייתה יודעת כמה זה מדליק אותי היא לא הייתה מצייצת.
״בוס? ואל, אנדרו הוא אחי.״ פרצתי בצחוק פסיכי כשהיא נחנקה מהקוקטייל. ״אלוהים אדירים!״ היא נראת בהלם מוחלט. ״תזהרי בוניטה, אם תתלכלכי אני אשמח לנקות או-״ לא הספקתי לסיים את המשפט שלי כשהיא שפכה את הקוקטייל שלה עליי.
״אני לא מאמינה שבזבזתי עלייך את הקוקטייל האהוב עליי.״ בלה בלה בלה, כל מה שהיא אומרת לא מעניין, אני רק רוצה לקחת אותה כאן ועכשיו.
״אתה יודע מה חבל? חבל שאני לא רוצה לנקות אותך.״ היא מזייפת פרצוף עצוב, ואני לא יכול שלא לגחך. ״לעזאזל אישה. את מדליקה אותי.״
״התקבלת.״ מיהרתי להגיד, סול מביטה בי מבולבלת. ״על מה אתה מדבר אנדרו?״ סול שואלת. ״אפילו השם שלו אידיוטי.״ הבחורה המסתורית ממלמלת לעצמה.
״ובכן עכשיו כשאת יודעת את השם שלי, זה יותר מהוגן שאדע את שלך.״ אני מתקרב אליה שנית, ושוב, נדחף לאחור. ״לא עניינך.״
״כרצונך.״ משכתי בכתפיי.
״אני אמצא אותו בעצמי בסופו של דבר, בוניטה.״ לא בזבזתי עוד רגע, נכנסתי למשרדי, ועברתי על כל הקורות חיים שהיו, כולל על האלו של מרקוס, רק בשביל למצוא את השם שלה.
אך זה היה שווה את זה, כי מצאתי. ולנטינה וידאל.
אני אשקר לעצמי אם אגיד שהיא לא שווה את המאמץ, אני לא אפסיק לרדוף אחריה עד שאזיין אותה, לפחות פעם אחת, אני מוכרח.
״אז... מה לעזאזל היה הסיפור היום עם ואל?״ אחותי שאלה כשנכנסה למשרדי. ״ואל?״ שאלתי בבלבול. ״ובכן, ולנטינה. זה מובן מאליו שכבר מצאת את השם שלה, אתה תקוע כאן כבר שעות.״
״אה. את מתכוונת לבוניטה.״ לא אזכור אותה בשום צורה אחרת, חוץ מבוניטה. כי זה מה שהיא, יפיפייה. ״שיהיה. אז מה הסיפור? איך אתה מכיר אותה?״
״היא רצתה להתקבל לפיאסטה, והיא בהחלט התקבלה לפיאסטה.״ אני מרוצה מכך שהיא תתרוצץ סביבי כל היום כמו עכבר קטן.
״לא משנה. אני לא רוצה לדעת מה הסיפור שם רק על החיוך שמרוח לך על פרצוף.״
סיפור? אין שום סיפור. יש דבר אחד, אני רוצה את ולנטינה וידאל, החולת שליטה הזאת. במיטתי, צורחת את שמי. לאחר מכן, שתעשה מה שתרצה.
