״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״לא אנדרו! ממש לא!״ אני מתרחקת ממנו, וכמעט נופלת לאחור. ״אבל-״
״לא!״ אני שוב מתנגדת. ״את מעדיפה את זו?״ פאק. קניות עם אנדרו זה פשוט סיוט. לאחר שהוא קרע את השמלה האהובה עליי, כמובן שהוא דאג ללכת איתי לקנות חדשה.
אך השמלות שהוא בוחר הן לא שמלות אפילו. הוא מלביש אותי כאילו אני נזירה, אני לא יודעת מה לעזאזל הוא מנסה לעשות. ״די! אני רוצה משהו עם מחשוף. מחשוף!״ אני מדגישה את מילתי האחרונה כי כנראה שהוא לא מבין מה משמעות המילה מחשוף.
״בשביל מה? את לא צריכה את זה, תראי איזו יפה השמלה הזו." אלוהים, אני כבר מיואשת. לבסוף הוא מוציא בטעות את השמלה הלא נכונה, לאחר שהתכוון להוציא שמלה ללא שום מחשוף, הוא משך במקום את שמלת המיני הורודה.
״הו! זו נראת מצויין.״ אני לוקחת את השמלה ממנו בחיוך מרוצה. ״אל תתפלאי אם אקרע גם אותה.״ אני ממש לא אתפלא, לא כזה אנדרו. כשאני יוצאת מתא המדידה הוא סורק אותי בעיניו המלאות בתאווה.
״תהיי בטוחה שאקרע אותה ממך, ואהנה מכל שניה בנוסף.״ מבטו לא יורד ממני לרגע. ״מי אמר שאני אשכב איתך שוב בכלל?״ ובכן, אני אמרתי. אך בתוך מחשבותיי. ״את יודעת שחשבתי שלאחר שנשכב יעבור לי ממך?״
איזה אידיוט. למה הוא משתף אותי במידע הלא שימושי הזה? ״אתה רוצה לקבל אחת מנעלי העקב הללו ישירות אל תוך הפרצוף היפה שלך?״ אני לא אהסס לזרוק אותן עליו. ״ידעתי שאת נמשכת אל-״
אני מרימה אחת מהנעליים ומשליכה לעברו. ״בוניטה!״ אני פורצת בצחוק שלא יכולתי להחזיק. ״מה שרציתי להגיד, זה שהתיאבון שלי רק נפתח. פאק. אני לא מסוגל לחכות לפעם הבאה שאני-״ אני מיד משתיקה אותו בכך שאני זורקת עליו עוד נעל כשאני שמה לב לאמא עם ילדיה הקטנים שנכנסת אל תוך החנות.
״אם אתה לא רוצה לגרום לקטנטנים הללו טראומות, עדיף שתשתוק.״ אני נכנסת בחזרה אל תוך התא, לובשת את בגדיי. אני מחכה לפעם הבאה לא פחות ממנו, הוא בהחלט מניאק מגודל, אך הוא מניאק מגודל שממש טוב במיטה.
לעזאזל איתו.
אני מתקדמת לעבר הקופה, מניחה את השמלה על הדלפק. אני מנסה להתעלם מהעובדה שהמוכרת עושה עיניים לאנדרו, אבל אני לא מסוגלת. זה מטריף אותי יותר ממה שזה אמור להטריף.
״העיניים שלך אמורות להיות על השמלה שלי, לא על הגבר ש-״ שיט. מזל שקטעתי את עצמי בזמן. הגבר שלי? ברצינות ולנטינה? זה כל כך אידיוטי מצידך. ״שמשלם על השמלה הזאת.״ המשכתי את המשפט.
יותר נכון, מלמלתי משהו שיצא הגיוני. היא מגלגלת את עיניה, זה מרגיז אותי. פאקינג מטומטמת. ״זה לא שאתם יחדיו, מה הבעיות שלך?״ ממה היא מחליטה שאנחנו לא יחדיו? זה עד כדי כך שקוף?
״מאיפה הסקת שאנחנו לא ביחד? ובנוסף, אני לא מעוניין.״ אנדרו הקדים אותי מלפני שהספקתי להגיב. אני מבולבלת, ממתי אנדרו לא מעוניין? משהו כאן מוזר, אך האגו שלנו לא מאפשר לנו לפתוח את הנושא הזה. ״מאה חמישים יורו.״ עיניי נפערות.
״אנדרו, זה ממש יקר.״ הוא מביט בי לרגע. ״מה אמרת? חשבתי שאמרת שזה יקר לרגע.״ הו, שכחתי לרגע שהוא פאקינג עשיר בטירוף. אבל עדיין לא. אני אישה עם ערכים.
״לא. אתה לא משלם על זה.״ אני ממשיכה להתעקש, הוא מניד בראשו. ״לא שאלתי, ואם את כל כך מתעקשת לפצות אותי את יכולה לפצות אותי במשהו אחר.״ הוא קורץ לי ואני מגלגלת את עיניי. ״בסדר, אם אתה כל כך מתעקש לשלם אני רוצה את כל מה שיש מאחורייך.״
אני מבקשת את כל מה שיש בתצוגה מאחוריה, לאחר מכן נראה אם הוא יהיה מוכן לשלם. המוכרת פוערת את עיניה לרגע ולאחר מכן מחשבת את הכל. ״אה, זה יצא בסביבות ה5,000 יורו.״ נהדר. ״הוא מתעקש להיות ג׳נטלמן ולשלם.״ משכתי בכתפיי בתמימות.
״חמשת אלפים יורו אמרת?״ הוא שואל, והיא מהנהנת. הוא מוציא את כרטיס האשראי שלו ואני מביטה בו בשוק. לאחר מכן הוא מרים את כל השקיות בידיו. ״את יודעת מה? תקחי טיפ קטן.״ הוא מוציא שטר של מאה יורו, אני לא מאמינה. הוא עד כדי כך עשיר?
״אני בשוק שבזבזת עליי כל כך הרבה-״ הוא קוטע אותי בכך שהוא נושק לשפתיי.
