״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״כריס! היא בת פאקינג 18!״ אני נאנח, והוא פורץ בצחוק. ״ידעתי שאתה הרבה דברים, אבל פדופיל אף פעם לא היה ברשימה.״
פאק. כל כך נדפקתי. מי היה מאמין שהפסיכית הזאת בת שמונה-עשרה?! ״יש לך המון מזל שהגיל החוקי כאן הוא שמונה-עשרה. בארצות הברית זה לא היה מתקבל כל כך יפה.״ כריסטיאנו ממשיך לצחוק.
״אני גדול ממנה בעשור! זה לא פאקינג צחוק.״ אני לא מעכל את זה, איך היא בת שמונה עשרה? אני פאקינג כועס על עצמי, אני אפילו לא מסוגל להתבדח. ״תשמע, אתה יכול להיות בייביסיטר מצוין.״ הוא לא מפסיק לצחוק לרגע.
״זה רציני כריסטיאנו.״ הוא מתיישב על הכיסא שמולי, ונרגע מהצחוק הלא נפסק שלו. ״זה לא שעשית משהו.״ הוא מושך בכתפיו. ״לא עשיתי משהו? אחי! ניסיתי לשכב איתה כל כך הרבה פעמים!״
דמיינתי דברים שאני ממש לא הייתי אמור לדמיין על ילדה בת פאקינג שמונה עשרה. ״שכבתם?״ הוא שואל, ואני מניד בראשי. ״התנשקתם?״ אני מניד בראשי שוב. ״אז תרגע, אין לך סיבה לדאגה.״
אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מאושר שאני לא קרעתי את הבגדים מבוני- ולנטינה.
שום בוניטה, היא פאקינג בת 18.
נקודת המבט של ולנטינה-
״למה אנדרו לא מספיק לחפור לכולם שאת בת שמונה עשרה?״ סול שואלת אותי כשהיא נכנסת לפנטהאוז, ואני פורצת בצחוק. אני נהנת מזה.
״הוא מאמין להכל.״ אני ממשיכה לצפות בסרט, ולאכול מהפופקורן שהכנתי. ״ולנטינה, הוא עוד רגע חוטף התקף לב! זה לא צחוק!״ כן, הוא לגמרי משתגע מהשקר הקטן שלי. ״יופי, אולי זה מה שירחיק אותו ממני.״
״הוא חושב שהוא פדופיל עכשיו, אלוהים.״ אני פורצת בצחוק, אני כזאת גאונה. ״אין לי מושג בן כמה הוא בכלל.״ אמרתי בכנות. ״הוא חוגג 28 בעוד שבוע.״
״עדיין יש הבדל משמעותי.״ זה היה די שקר לבן, אני אומנם לא בת 18, אבל עדיין יש בנינו פער רציני. לא שזה אי פעם הפריע לי מאוד, הבחור הראשון ששכבתי איתו היה גדול ממני בעשור.
פערי גילים אף פעם לא הפריעו לי, זה פשוט היה תלוי כמה. אם באמת הייתי בת 18, לעולם לא הייתי מתקרבת אליו אפילו. ״בת כמה את? שכחתי בעצמי. אך הייתי בטוחה שזה לא שמונה עשרה.״
״אני צעירונת, יש לי את כל העולם לכבוש עדיין.״ צחקקתי. ״כמה?״ היא הפצירה בי לגלות. ״עשרים ושתיים.״ היא נאנחת. ״ההפרש גילים לא כל כך רציני אבל-״ אני ממהרת לקטוע אותה. ״רציני למה בדיוק? אין כאן כלום ושום דבר, בואי נעזוב את זה.״
היא מהנהנת ואנחנו ממשיכות לצפות בסרט. בכל מקרה, המחשבות שלי נודדות לאנדרו. יש בנינו הפרש של שש שנים, זה לא מפריע לי במיוחד. אך זה לא משנה, הוא בטוח שהוא פדופיל. אני גאונה, זה פאקינג קורע.
בכל מקרה, לעולם לא הייתי יוצאת עם מישהו שגדול ממני ביותר מעשור. אין לי בעיה עם פערי גילים, אבל יש לי גבולות, אלוהים.
הדלת נפתחת, כריסטיאנו ואנדרו נכנסים פנימה. אנדרו מתרחק ממני כמו מאש בגלל שהוא חושב שאני בת 18. הוא רק דוחף לי את הכדורים המטופשים, וזה הכל. אני מרגישה כל כך בנוח כאן, כאילו זה הבית שלי.
הארון בגדים שלי כאן, כבר מפוצץ. כל הארון שכאן מלא בבגדים שלי, ואני מופתעת מכמה מהר הצלחתי להרגיש כאן בבית.
״ולנטינה. כדור.״ אנדרו קורא לי מהמטבח. אפילו לא בוניטה, אין לי מושג למה זה כל כך מעצבן אותי. רציתי שהוא יתרחק.
אבל כשהוא באמת עושה את זה, אני כבר לא חושבת שאני רוצה להתרחק. אני אספר לו שאני בת 22, אני מניחה שאין לי ברירה. בכוונה לא פתחתי את נושא הגיל, לא רציתי שזה ירתיע אותו? אני לא יודעת.
פאק. אני מרגישה מפוצלת. יש צד אחד בי שכל כך רוצה להדוף אותו, אני פוחדת שהוא גם יהפוך למפלצת.
כמוהו.
ויש עוד צד שנלחם בצד השני, שמראה בי את כל הטוב שיש באנדרו. צד אחד מראה לי את הטוב, ואחד את הרע.
כאילו מלאך שטן מונחים על כל כתף שלי, ואני בוחרת במלאך.
אני רק מקווה שזו לא תהיה טעות, עשיתי יותר מדי טעויות בחיים הללו.
