״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אז אתה לא בא?״
כריסטיאנו שואל אותי, ואני מניד בראשי. ״אני לא משאיר את ולנטינה לבדה במצב הזה.״ כריסטיאנו מביט בי לא מרוצה. ״החתונה של סופיה וטיאגו יותר חשובה, הרבה יותר מולנטינה.״
אני לא יודע למה, אך האופן שהוא מדבר על ולנטינה כאילו היא כלום ושום דבר מכעיס אותי.
״הבריאות של ולנטינה יותר חשובה לי כרגע, היא לא מסכימה לקחת את הכדורים הארורים ואני צריך לדחוף לה אותם בכוח כל פעם מחדש.״ אני נאנח כשאני נזכר שאתמול היא נשכה אותי מכדי לא לקחת כדור.
האישה הזאת מטורפת, פסיכית לחלוטין. אז למה לעזאזל אני כל כך נמשך אליה? ״אני לא חושב שסופיה וטיאגו ישמחו לדעת שאתה לא מגיע. אני ראיתי שהבנות אוהבות את ולנטינה.״
לצערי הרב, עכשיו כשהבנות מחוברות לולנטינה, הקשר הזה לעולם לא יגמר. זו בעיה, כי אני לא חושב שאני וולנטינה נהיה אי פעם משהו יותר מזיון.
ומעבר לכך, אני לא אהיה ידיד של הפסיכית הזאת. משתי סיבות, יש לי כבר ידידה פסיכית. איז. הסיבה השנייה היא שאני לא חושב שאהיה מסוגל לראות אותה עם מישהו אחר בידיעה שהוא נוגע בה והוא לא אני.
הדם שלי רותח רק מלחשוב על זה, במישהו אחר נוגע בבוניטה.
״אתה לגמרי חולם.״ כריסטיאנו רוטן. ״אני חושב שזמן האיכות שלנו יחדיו נגמר חברי היקר.״ קיבלתי מספיק כריסטיאנו ליום אחד. אני פותח את הדלת ומצביע לו על המעלית, מסמן לו ללכת. ״אתה כזה חבר זין.״
״אני לא אכחיש.״ חיוך זחוח נמתח על פניי, הוא זקר לעברי אצבע משולשת עד שדלתות המעלית נסגרו והוא נעלם בהן. אני מתקדם לעבר חדר האורחים שולנטינה שוהה בו, היא מתעסקת בטלפון שלה, ואז חיוך עולה על פנייה.
היא מדברת עם מישהו אחר?
״מה את עושה בוניטה?״ היא נבהלת והטלפון נופל מידיה, אני תופס אותו רגע לפני ומציץ. ״מתי לעזאזל זה קרה?״ אני מביט בקבוצה של ולנטינה עם שאר הבנות, כשאני קורא את השם של הקבוצה אני פורץ בצחוק.
״תחזיר לי את זה מניאק מגודל!״ היא חוטפת את הטלפון שלה חזרה, אני לא יכול להפסיק לצחוק. ״הסוגדות של גברי המאפיה?״ היא מגלגלת את עיניה. ״לא בחרתי את השם, אני משערת שזו בדיחה פנימית.״
״למי את סוגדת בדיוק?״ חיוך ערמומי נמתח על פניה. ״אני עוד לא החלטתי.״ היא מתגרה בי. ״למה את מתכוונת? את צריכה להגיד שאת סוגדת לאחד וליחיד. אנדרו דוראן.״
״שם משפחה נחמד. אנדרו דוראן.״ היא ממשיכה להתעסק בטלפון שלה, ואני נשכב לידה במיטה. מתבונן במה היא עושה בטלפון. ״אין לי את המספר שלך.״ אמרתי כשקלטתי את זה פתאום, אני מכיר אותה חודשים שלמים, ואין לי את מספר הטלפון שלה.
״זו הדרך שלך לבקש אותו ולהתחיל איתי?״ היא מצחקקת. ״היית רוצה. אני החלום של כל בחורה-״ היא מזנקת מהמיטה ונעלמת כלא הייתה תוך רגע כשהיא שומעת את הטלפון מצלצל, זה הזמן שלה לקחת את הכדור הארור.
אני צריך לדחוף לה אותו בכח כל פעם מחדש. ״לא!״ היא כבר מתרחקת ממני כמו מאש. ״אל תהפכי את זה ליותר קשה ממה שזה.״ הושטתי לה את הכדור בזמן שהיא לא הפסיקה להניד בראשה כמו ילדה קטנה.
״ולנטינה את לא בת שלוש את בת-״ ואז אני מבין, שאין לי פאקינג מושג בת כמה היא.
אם היא בסביבות גיל 19 כל כך נדפקתי. שיט, הייתי צריך לשאול עוד מלפני הרבה זמן. אני לא פדופיל מזוין. ״מה קרה?״ היא שואלת. ״בוניטה...״
״בבקשה תגידי לי שאת לא בת 19, נכון?״ אני אמות. אני אמות אם היא תגיד שכן. פאקינג שיט. ״לא.״ היא אומרת ולוקחת את הכדור מידי כשהיא מחליקה אותו בגרון יחד עם כוס מים. ״איזה מזל.״ מלמלתי בהקלה.
