״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״את יודעת, התבאסתי כשנרצחת.״ אני מביט בקבר של איימי. סורק בעיניי את מה שכתוב על המצבה.
״כי אני לא הייתי זה שירה את הכדור שפיצח לך את הגולגולת. חתיכת כלבה.״ אני ממשיך לסרוק בעיניי את כל המילים שכתבו על מצבתה.
אפילו מילה אחת לא נכונה כאן. איימי סכסכנית, בוגדנית, כלבה. לא פאקינג טובת לב.
״האמת, התכוונתי להביא לך פרחים, ובכן אחותי סול הכריחה אותי. אך אני חושב לשמור אותם לעצמי. בכל מקרה, תשרפי בגיהינום.״ חשקתי מבין שיניי כל מילה בזעם.
הסתובבתי וצעדתי לכיוון הרכב שלי כשהדשא הרטוב לכלך את נעליי. אני לעולם לא אספר לסול את המעשים הנוראים שאיימי עמדה מאחוריהם.
היא הייתה שחקנית טובה, עמדה מאחורי המסכה של החברה הטובה והנאמנה. אך קראתי את הפרצוף האמיתי שלה יותר טוב מכל אחד אחר.
היא כלום ושום דבר מעבר לאישה רעה. מעולם לא אהבתי אותה, כל איבר בגוף שלי השתוקק לשסף לה את הגרון.
אני יושב ברכב שלי, מביט בגג המעט מלוכלך, אף פעם לא הייתי טוב בלשמור על הדברים שלי. המחשבות שלי רודפות אותי, וכמעט צדות אותי. הקול שבתוך הראש שלי צורח עליי ללכת לשם,
ונגד רצוני, הרגליים שלי מובילות אותי למקום שאני לא בטוח שאני רוצה להיות בו.
ולריה דוראן, הייתה אישה עם יופי מרהיב, עם לב רחב. החיוך שלה כבש את כולם. הייתה אמא, ובנוסף לכל, היא הייתה מלאך בהתגלמותו.
אני מביט בכל מילה שכתובה במצבה של אימי, קורא את המילים הללו, ומסרב להאמין שזה כל מה שנותר מאחורי האישה שגידלה אותי.
היא הייתה טובה מדי לעולם האכזר הזה.
אני מעביר את מבטי לקבר שלידה, לקבר של אבי. וצוחק צחוק ללא שום זכר של הומור. זה פתטי, זה פאקינג פתטי להיות יתום כשאתה אפילו עוד לא בן שלושים. אני מתגעגע אליהם.
אנחל דוראן, היה איש טוב לב, אבא נהדר. תנוח על משכבתך בשלום.
אני שואף את האוויר הנקי, למרות שזה מרגיש שכבר אין לי אוויר בריאות. כל מה שנותר זה אוויר חנוק שבקושי עובר דרך אפי ככל שאני מסתכל על הקברים של הוריי.
