״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שום סימן. הוא מחכה שאני אאבד את דעתי, שאאבד את שפיותי, אני שונאת את זה שזה עובד לו.
אני אתקשר אליו, אני חייבת ליצור קשר, אני מוכרחה לדעת מה הוא רוצה ממני, מוכרחה לדעת מהן כוונותיו. הוא לא יסתיר ממני דבר, הוא לא מהטיפוס המסתורי. הוא יספר לי כל מה שאני הולכת לחוות, זה יכאב.
אני שוב מוצאת את עצמי, באותו המקום, כאילו אני חוזרת בזמן. אני באותו המקום, ללא הפסקה. בקצה המרפסת הגדולה, בוהה בנוף של מדריד, מבטי תקוע על מספר הטלפון של המפלצת, אגודלי שוב מרחף על להתקשר.
אני לא מסוגלת לעשות את זה. לא ללא טיפת אלכוהול בדמי לפחות, אני ממש חייבת את הקוקטייל שלי כרגע. אני לא אצליח לעשות את זה ללא דחיפה קטנה של אלכוהול.
אני ממהרת לצאת מהדירה, תוך דקות ספורות אני כבר מגיעה אל הפיאסטה. ״מוחיטו.״ אני אומרת את שמו של הקוקטייל שבחרתי. ״וידאל?״ הלב שלי שוקע אל התחתונים, זה הסימן שחיכיתי לו.
״כן.״ עניתי בחשש. ״זה עבורך.״ הוא הושיט לי מעטפה לבנה, שום מוחיטו כבר לא היה רלוונטי. קמתי ומיד יצאתי מהפיאסטה, רגליי הובילו אותי אל המקום שהתחיל את כל זה, הקבר של אחי, תומאס.
תומאס הוא המלאך השומר שלי, ואני מרגישה מטומטמת שאני מבינה את זה רק עכשיו. אני יצאתי אגואיסטית בטירוף, הוא לא רצה לשאת את הכאב הזה מאבא שלי, ולכן הוא לקח את חייו.
לבסוף, בידיים רועדות, אני פותחת את המעטפה. יש שם טלפון קטן, שנועד לשיחות בלבד, "תעני."זה היה כל מה שרשום, מיד עניתי. ״ולנטינה.״ שמעתי את קולו של המפלצת, לא העזתי להגיב לכמה שניות.
״לא שמעתי ממך זמן מה.״ הזעם זורם בדמי מיד. ״מה ציפית? שאתקשר אלייך? כי אתה אב השנה?״ אני יורה עברו את המילים האכזריות שיושבות על ליבי. ״את לא תהיי מאושרת, תקבלי את זה.״
אני מרגישה כאילו חטפתי אגרוף בבטן. ״מה אתה רוצה ממני?״ אני מנסה לא להשבר. בבקשה שהוא לפחות יעניק לי מוות מהיר, לא מגיע לי שהוא יתעלל בי יותר ממה שהוא כבר התעלל בי כל חיי. ״אז ככה, יש לך שלושה ימים לחזור למקסיקו, את כבר יודעת מה קורה כשמשחקים איתי משחקים.״
״מה אתה מתכוון לעשות איתי כשאחזור?״ הייתי זקוקה לכל כך הרבה אומץ מכדי לשאול את השאלה הזו. ״ובכן... את זוכרת את כריסטופר?״ אוי לא. כריסטופר, אני שונאת אותו כל-כך. אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שהוא נגע בי ללא רשותי וטען שזה היה בטעות.
הוא היה משוגע עליי, בקטע קריפי. לעולם לא אשכח אותו. ״כן.״ עניתי בחשש. ״אז את הולכת להתחתן איתו יקירה.״ וכרגע ? אני מרגישה כאילו כל עולמי חרב עליי.
להתחתן? עם כריסטופר? פאק! אני מרגישה את כל גופי מתחיל לרעוד, דמעות נוזלות מעיניי ללא שליטתי. ״שלושה ימים ולנטינה, כדאי לך לשבור את ליבו של הבחור שכבשת מעכשיו.״
״ואם לא אעשה זאת?״ אני לא יודעת איך אני כל כך אמיצה היום, אני מניחה שהמרחק ממנו כרגע גורם לי להרגיש בלתי מנוצחת, למרות שדמעות כבר הרטיבו את פניי. ״אני אהרוג את החבר שלך בייסורים, ולאחר מכן אעבור לקטנטנים שאת איתם.״
מיד ידעתי שמדובר ברוי וקול, וזה גרם לבטן שלי להתהפך. ״אנדרו ומשפחתו מודעים לכך שאת הבת שלי?״ הם מעולם לא שאלו, מעולם לא סיפרתי. ״לא.״ לבסוף עניתי, והתחרטתי על כך לאחר ששמעתי את הצחוק הפסיכי שלו. ״אני אתעלל בהם.״
ובכן, אם יש משהו שאני יודעת על אבי, הוא לא משחק משחקים. הוא ניצח, הוא ניצח בקרב הזה, לא שהיה ספק בכלל. הוא תמיד מנצח. ״אני אעשה את זה.״ אמרתי ללא ברירה, והרגשתי כאילו אני עומדת להקיא.
״כמו שחשבתי, נתראה בעוד יומיים.״ הוא ניתק, נשארתי אני לבדי, עם אלפי הדמעות שנזלו מעיניי, לב כבד, ופחד.
אני מקווה שאנדרו יבין את זה, אני לא יכולה לספר לו כלום, אבל פאק. אני אוהבת אותו.
