״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אין לי מה לעשות.״ אני מדבר עם סול מחדר המלון שאני שוהה בו. ״אין טיסות בימים הקרובים, אני תקוע כאן.״
״אין סיכוי אנדרו, הייתם כל כך מאוהבים, אני לא חושבת שזה מסתדר במוחי.״ אני נאנח, נמאס לי לדבר על זה. נמאס לי לדבר עליה. אין בי שום רצון לחשוב עליה. אך הלב שלי אומר משהו אחר.
״זה מה שקרה. בימים שאני עוד במקסיקו אבדוק לשלומה, אך ברגע הראשון שאמצא טיסה בחזרה לספרד, זה הסוף.״ נמאס לי לשמוע משפטים מטופשים על העבר שלי איתה, אנחנו כבר לא שם. היא רוצה את פאקינג כריסטופר.
״אנחנו בדרך למקסיקו בכל מקרה.״ סול אמרה והשתתקתי לרגע. ״מה למה?״ אני שואל מבולבל, אין להם שום דבר לעשות כאן. ״כי אנחנו אוהבים אותך אנדרו. כולם דואגים לך, אפילו איזבלה באה, הבחורה שבהריון מתקדם מאוד עם תאומים!״
אני מעריך אותך מאוד, אך אני מותש מדי. ״אז נתראה מחר.״ ניתקתי את השיחה. אין בי שום רצון לדבר עם אף אחד, אני מותש מהיום הזה.
***
״אני לא מבין למה באתם.״ אני מגלגל את עיניי, כולם כאן. ״תפסיק כבר להיות קשה, אנחנו כאן עבורך.״ איזבלה נוזפת בי. ״היי, אני יודעת שזה קשה, אבל אל תהדוף אותנו מלעזור לך. אם לא אנחנו אז מי?״
הבטן ההריונית שלה כבר ענקית, לעזאזל זה נראה כאילו היא עומדת להתפוצץ. ״אנדרו, אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך.״ סול ממשיכה. ״אני יודע, מספיק עם הקיטשיות.״ מלמלתי וסול צחקקה.
שיט. ידעתי שאיזבלה עומדת להתפוצץ. ״אוי לא.״ היא מלמלה כשמים נשפכו על הרצפה. פאק, זה דוחה. ״ירדו לי המים, שיט. זה לא הזמן ללדת...״ היא המשיכה כשהתכווצה בכאב.
ולנטינה הייתה הכל, אבל אני חייב לשים לרגע את הכל מאחור. איזבלה חיכתה לרגע הזה שנים.
״שיט. לבית חולים עכשיו.״
***
שעות, על גבי שעות.
אנחנו נמצאים בבית חולים שעות על גבי שעות. רוי וקול עושים לי כאב ראש בצורה הכי נוראית שקיימת. ״דוד אנדרו!״ קול מתקרב אליי. ״מה?״ בבקשה שהוא לא ירה אליי חצים מפלסטיק, אני בהחלט לא במצב רוח.
״איפה דודה ואלי?״ הלב שלי שוב מתרסק, פועם בכאב. וזה גורם לי לתהות, היא הייתה רוצה להיות כאן עכשיו? פאק. אני חייב להפסיק לחשוב עליה. ״היא לא מרגישה טוב.״
אני שומע את זעקות הכאב של איזבלה מחדר הלידה. זה נשמע ממש כואב. ״תוציאו אותם כבר לעזאזל!״ אני מגחך, ולאחר כמה דקות אני שומע בכי, ולאחר כעוד כמה דקות, עוד בכי. פאק, אני לא מאמין שהיא ילדה.
״תכנסו בתקווה שהיא לא תרביץ לאף אחד.״ אדריאן נאנח, ופותח את הדלת. בתוך רגע אחד כולנו מקיפים את איזבלה. ״אני לא מאמין.״ מלמלתי שמבלי ששמתי לב חיוך ענק נמתח על שפתיי, אני כל כך שמח בשבילה.
״אמרתי לך שאת תביאי לי יורש, הוא יצא ראשון.״ אדריאן היה נראה מאושר. ״אל תתלהב, הוא גדול ממנה בדקה.״ היא מגלגלת את עיניה, ומביטה בתאומים בחיוך גאה.
״כבר החלטת על שמות? אני מקווה שלא קראת להם צדפה ובוץ.״ אני יודע כמה איזבלה אוהבת את הים, אך אני מקווה עבורה ועבור ילדיה שלא תדפוק אותם עם שמות שירדפו אותם לחיים שלמים. אף אחד לא יקח ברצינות מאפיונר בשם בוץ. ״ממש לא אידיוט!״
״חקרתי על זה, לא מעט. בסופו של דבר, אני ואדריאן הסכמנו על שמות יפים שקשורים לים, ולא. זה לא בוץ וצדפה.״ היא גלגלה את עיניה. ״זה קאי לאבין, קאי פירושו ים.״ יש לו מזל, אני אספר לו יום מן הימים שכמעט קראו לו בוץ. ״וזו נאיה, נאיה פירושו גל.״
נאיה וקאי, המשפחה מתרחבת עוד. אבל אני עדיין לא יכול להפסיק לחשוב על ולנטינה לעזאזל. זה מוכרח להפסיק מכיוון ש...
