״לפעמים המרדף שווה את זה, בוס.״
זה המשפט היחידי שאנדרו דוראן היה צריך לשמוע מכדי שהיא תהפוך לטרף והוא לצייד. המרדף התחיל, והוא משוכנע שהוא ישיג אותה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה בחייו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מיהרתי לבית החולים כמו שלא מיהרתי למקום כלשהו מעולם. גם אם זו מלכודת מזוינת, אני אהיה שם.
״איפה היא?״ אני שואל בזעם בזמן שקרלוס שעומד מולי אינו נראה מוטרד. ״היא גוססת, תדבר איתה בעצמך.״ הדלתות מאחוריו נפתחות, זה כבר לא מרגיש כמו מלכודת שאני רואה את ולנטינה שוכבת שם חיוורת.
״א...א- אנדרו.״ היא בקושי מצליחה להגיד מילה. ״לעזאזל בוניטה.״ אני כבר לא יכול לשאת את זה. ״מה קרה לך?״ פרקי אצבעותיי ליטפו את הלחי שלה בעדינות. ״ה-הרעילו... אותי. לא מצליחים... לדחות את הרעל.״
"אני... אמות היום.״ היא נושמת לרגע. ״ה-הם... אמרו.״ קולה כל כך חלש, הלב שלי פועם בכאב. ״לעזאזל. אל תגידי את זה.״ כעסתי עליה על כך שהיא בכלל אומרת את זה, סירבתי לקבל עולם ללא ולנטינה.
״אני אוהבת או-״ המכונות מתחילות להשתגע, ותוך רגע החדר מלא ברופאים שלוקחים אותה ממני. ״היא קורסת! ניתוח חירום! ברגע זה!״ בתוך רגע היא כבר לא לידי. אני לא מאמין, אני... פאקינג שיט.
״לא מדאיג אותך לדעת למה קראתי אותך?״ קרלוס שואל בטון מתגרה, ואני עוד רגע אחטיף לו אגרוף. ״לא אכפת לי למה קראת לי חתיכת מזדיין.״ ראיתי רעל בעיניי. ״ובכן, אני עדיין אספר לך. מכדי שתסבול, מכדי שתצפה בה גוססת.״ עיניי הצטמצמו בזעם.
״אתה עשית את זה? אתה הרעלת אותה?״ אם אני אגלה שהוא הסיבה שולנטינה לא מצליחה לנשום בצורה תקינה, אני ארצח אותו בצורה הכי איטית שיש. ״אני? למה שאעשה את זה? היא הייתה אמורה להתחתן עם כריסטופר, לא למות. לא הייתי באחוזה כשזה קרה בכל זאת.״
״אתה אבא דפוק.״ לא האמנתי למילה שיצאה מפיו, אך ולנטינה חכמה. מי שהרעיל אותה היה צריך להיות מספיק מתוחכם מכדי לגרום לה ליפול לזה, ומשהו בי אומר שהאבא האידיוט שלה הוא לא העיפרון הכי חד עבור זה.
***
אני מחכה בבית החולים הארור הזה שעות, אני כבר לא זוכר כמה זמן. שום דבר לא מתקדם, היא בניתוח חירום, אני מניח.
״מה לעזאזל קורה איתה?״ אני עוצר את הרופא הראשון שעיניי ראו שיוצא מחדר הניתוח. ״זה מידע מסווג-״ אני מוציא את אקדחי ומצמיד לראשו. ״עוד רגע אני אפוצץ לך את המוח, אני לא משחק משחקים.״
״אנחנו לא מצליחים לייצב אותה, אני לא חושב שהיא תשרוד.״ שיחררתי את אחיזתי בו והוא נכנס אל תוך חדר הניתוח בחזרה. היה לי קשה לחיות בידיעה שהיא תחיה בצד השני של העולם, אך בידיעה שהיא לא תחיה כלל?
אני מעדיף למות יחד איתה.
״אל תקח את זה קשה מדי, ולנטינה נחשה.״ אני שומע קול גברי, ואני מסתובב לאחור. ״היא תכננה את זה, את הכל. אתה נופל כרגע למלכודת שלה בדיוק כמו שהיא רצתה, היא דיברה איתנו חודשים על התוכנית שלה לגרום לך להתאהב בה.״ הזעם מבעבע בי.
״על מה לעזאזל אתה מדבר ומי אתה?״ ניסיתי לשמור על קור רוח, אני לא יכול לתת להם לשבור אותי. ״כריסטופר. הבחור שהיא באמת רצתה, לעומתך. היא בסך הכל רצתה להוציא ממך מידע, אשכרה נפלת לזה.״
אני לא חושב שאי פעם התאפקתי לא להחטיף למישהו כמו שאני מתאפק כרגע. ״אתה לא מאמין לי אה?״ הוא נראה משועשע. ״לא ממש.״ משכתי בכתפיי. ״איזה מזל שיש איתי הוכחות.״
הוא תוך רגע הוא מראה לי הודעות, סרטונים, ותמונות מהתקופה שהיא הייתה בספרד וחלק מלפני, ובכל הוכחה שהוא מראה לי שמבהירה לי שמה שהוא אמר הוא אמת, הלב שלי מתנפץ יותר ויותר. ההוכחות הללו... הן לא יכולות להיות מזויפות, וזה מה שהכי מטריד אותי.
הלב שלי כבר לא יכול להגן עליה.
ההבנה התפשטה בי, ההבנה שהיא שיחקה בי כל הפאקינג זמן הזה, מתחשק לי כרגע לרצוח אותה במו ידיי הארורות. אני אידיוט, אני אידיוט שנפלתי למשחק הארור שלה ונתתי לרגשות שלי לסחוף אותי.
אני עוד יותר מטומטם שנפלתי למשחק הארור שלה, נתתי לרגשות שלי לסחוף אותי. נכנעתי לה, נכנעתי לאהבה המטופשת הזאת, האמנתי לשקרנית הזו.
כשדלת ניתוח החירום נפתחה, זה כבר לא עניין אותי. כל ההאהבה שהרגשתי כלפיי ולנטינה, מתחלפת לשנאה עצומה. שנאה שמעולם לא הרגשתי לפני.
״אין דבר שיכולנו מעבר למה שעשינו.״ הלב שלי פועם במהירות עצומה, עיניי שורפות מחוסר שעות שינה. אני שונא אותה, כל כך פאקינג שונא אותה.
