My chase {5}

סימן-פרק 6

״מה את אומרת? זה שווה להמשיך לרדוף אחריה? לוותר? להמשיך?״ דיברתי לאוויר הריק כשהבטתי בקבר של אימי. אימי היא הכל עבורי, בין היא בחיים ובין אם היא לא.

״אוקיי, נעשה הסכם.״ אמרתי כשהנחתי את זר הפרחים על הקבר שלה. ״אם את חושבת שאני צריך להמשיך לרדוף אחריה...״ עצרתי לרגע שחשבתי על משהו. משהו מיוחד, שלא יהיה צירוף מקרים.

״אם אני צריך להמשיך לרדוף אחריה, תדאגי לכך שמחר היא לא תבעט בביצים שלי, כי לעזאזל. זה כואב.״ זה יהיה תענוג אם זה יקרה. ״ואם את חושבת שאני צריך להפסיק, תדאגי לכך שמחר תהיה סערה, סופה.״

אני כנראה מדבר שטויות,
אך זה שווה ניסיון.

***

״אלוהים איזה חום!״ הדלת נפתחת וולנטינה ממהרת לעמוד מול המזגן. ״חום?״ שאלתי מבולבל, לפי מזג האוויר אמור להיות קריר היום. אך חם בטירוף, השמיים צבועים בתכלת.

השמש בוהקת, ולגמרי חם בטירוף. ״אם את חושבת שאני צריך להפסיק, תדאגי לכך שמחר יהיה גשם. סופה, סערה."

המעשים של אתמול מהדהדים במוחי, עכשיו נותר רק להרגיז את בוניטה מעט. אני חייב לגרום לה לבעוט בי, אני מוכרח לראות מה אמא חושבת.

״בוניטה, אם חם לך את יכולה להכנס למשרד שלי ואני אקרר א-״ היא מתעלמת ממני לחלוטין ועוברת לידי כאילו אני אוויר. ״לא יאומן שאתה רוצה אותי אפילו כשאני נמסה מהחום ומסריחה.״

הו. היא בהחלט לא מסריחה. הריח המתוק שלה דואג לשגע אותי. ״אני אבדוק.״ משכתי בכתפיי. ״תבדוק מה-״ משכתי אותה אליי וקברתי את פניי בצווארה, ציפיתי לכך שהיא תהדוף אותי, אך היא רק מצחקקת. ״תפסיק! זה מדגדג!״

היום באופן מפתיע, שום דבר לא מעצבן את בוניטה. ״ובכן, מסריחה את לא. אך גם אם תריחי כמו בואש זה לא ירחיק אותי ממך.״ היא התעלמה ממני לחלוטין, הוציאה את הספר שהיא כל-כך אוהבת, ובינגו. אני יודע איך לעצבן אותה.

חטפתי את הספר מידה וזרקתי אותו הצידה, הוא לגמרי נהרס. ״אני הולכת להרוס אותך.״ היא חזרה מבין שיניה בזעם. היא משכה בחולצתי, כבר חיכיתי שהיא תבעט בי, ידעתי שזה קרוב.

כשהרימה את רגלה, התכווצה ויללה כמה מילים. ״הרגל שלי! פאק.״ היא התכווצה בכאב וחייכתי חיוך גדול ומרוצה. תודה על העזרה אמא.

״אני אקח אותך לרופא.״ החלטתי, היא לא הייתה מרוצה. אך הרגל שלה דיממה, וזו לא הייתה החלטה שלה יותר. ״אתה לא לוקח אותי לשום מקום!״ זרקתי אותה על כתפי, היא לא היססה להלום בגבי בחוזקה. עד שהורדתי אותה בכיסא ברכב שלי. ״אתה מודע לכך שזו חטיפה?״

״אם הייתי רוצה לכלוא אותך איפשהו, תאמיני לי שזה לא היה ברכב הזה, זה היה בחדר שינה שלי.״ אמרתי מרוצה מהמחשבה ״תחסוך את זה ממני.״ עזרתי לה להתקדם אל תוך הקופת חולים, היא אפילו לא יכלה לדרוך על הרגל שלה, כבר התחלתי להרגיש רע. ״מהו שמך?״

האישה שמאחורי הדלפק שאלה. ״ולנ-״ לפני שהספקתי לסיים, היא תקעה את המרפק שלה בחזה שלי. ״לאורה.״ היא ענתה במקומי. אני בהחלט מבולבל. ״לאורה מה?״

״זן לא חקירה מזוינת, לאורה. אין שם משפחה, פשוט תקחו אותי לרופא המזוין!״ הו. היא עצבנית. האישה פערה את עיניה ולחצה על כמה מקשים במחשב. ״חדר A28, אם את לא יכולה לעמוד, יש כיסאות גלגלים בפינה.״

״אני לא צריכה את זה.״ היא אמרה בעוקצנות שדילגה על רגל אחת עד לחדר A28 מכיוון שסירבה לקבל את עזרתי. ״מה הבעיה?״ הוא סורק את ולנטינה. או לאורה? אני עדיין מבולבל.

כשהרופא החליק את ידיו על רגליה, משכתי אותו לאחור באגרסיביות. ״מה אתה חושב שאתה עושה?״ הייתי מאוד רציני. לא שמץ של סרקזם היה בעיניי. ״רק בדקתי-״ והנדתי בראשי. ״יופי שלא החדרת לה אצבעות, אידיוט אחד.״ דחפתי אותו לאחור. ״תביא רופאה, נקבה. אל תחזור לכאן.״

הוא הנהן מפוחד, לאחר כמה דקות בלונדינית נכנסה אל החדר. ״כן? הבנתי שאתם מבקשים רופאה? הייתה בעיה עם הרופא הקודם?״

״את מתכוונת לסוטה הקודם. תתחילי לבדוק אותה כבר.״ אמרתי חסר סבלנות, ולנטינה גלגלה את עיניה. ״תפסיק כבר. מה הבעיות שלך?״ הרופאה התעלמה ממנו ולחצה על הרגל שלה.

״תראי, השריר שלך ברגל נקרע. את תצטרכי קביים לזמן מה, משהו שיתמוך בך בהליכה.״ היא מצביעה על הזוג הקביים שבפינה. ״נו באמת.״ היא מלמלה כשהתמקמה עם הקביים. היא נראית כאילו היא מסתדרת איתם.

אנחנו נכנסים אל תוך הרכב, ואני מביט בה מבולבל. ״למה אמרת לה שקוראים לך לאורה?״ משהו במבטה משתנה, היא לא נראית מרוצה מהשאלה שלי. ״תפסיק לדחוף את האף שלך מניאק מגודל.״

לעזאזל. היא אישה קשה.

***

״תודה על הסימן, אבל אני מרגיש קצת רע עבור בוניטה. לא היית צריכה לקרוע לה את השריר בברך.״ אמרתי בשעשוע.

אני מניח את הזוג פרחים על הקבר שלה, ומביט בשמיים המוארים.

״אני אוהב אותך אמא, מאוד.״