Control {1}

פרק 47: חטיפה או חופשה?.

נקודת מבט מתאו:

השתתקנו כולנו.. "מה?" שאלתי.

"קתרין נחטפה על ידי המאפייה הרוסית בתור נקמה למשהו שעשית!" אמרה וראיתי עצבים, דאגה ובעיקר רצון להרוג 2 דברים.

את הרוסים המזויינים ימעך שמם!
ואותי.

"בגללך! זה בגללך!!" אמרה בעצבים ובאה להכות אותי אך כריס תפס אותה מנסה להרגיע אותה.

"רבקה נחזיר אותה.. הכל טוב.. היא חזקה." ניסה להרגיע את רבקה.

"מה זה קשור?? קתרין מתחרפנת מהרוסים היא לא סובלת אותם אחרי מה שקרה במשימה האחרונה שלנו שם! אה-" ועצרה את עצמה מידיית כשהבינה שסיפרה לנו.

"מה היה שם?" שאלתי.

היא שתקה ונשכה את שפתיה כדי
לא להגיד מילה.

"מה פאקינג קרה?" אמרתי באיום.

"ניסו.. לאנוס אותה." אמרה בלחש.

דפקתי את ידי בשולחן המשרדי שלי בחוזקה.

"אבל כמובן שהם לא הצליחו!
פשוט הם היו מאוד קרובים בפעם ההיא.. ולקח לקתרין די הרבה זמן להתגבר על הטראומה הזו, אם זה יקרה שוב.." אמרה ומתחילה לדבר יותר לעצמה.

"זה לא יקרה." סיננתי בעצבים.
טראומה מזויינת?! אני אהורג אותם!!

"לוקאס תבטל את הכל! אנחנו טסים לרוסיה."
אמרתי עם חיוך מעוות.

"אנח-" קטעתי אותו "מחר תתכוננו טסים"

"אני בא איתכם!" התפרץ למשרד ראיין בעקשנות.

"לא." אמרתי.

"אני בא!" אמר.

"אתה לא בא ראיין אחרת אמא שלך תהרוג אותנו.." אמרה היילי.

"יופי היא תשאר בחיים.. כדי להרוג אותכם." אמר ראיין בחיוך ושילב ידיים.

"אתה לא בא וזה סופי ראיין אתה תיהיה אצל סבא וסבתא." אמרתי, אקח אותם להורים שלי, עדיף שיהיה שם..

"יש לי התנגדות על זה?" שאל ביאוש.

"לא." כולנו אמרנו.

"אוךך" גילגל עיניים ראיין.

"פאק כל כך כמו אמא שלו." אמר כריס.

***
נקודת מבט קתרין:

הייתי צריכה לדעת.

"לונג טיים נו סיי ויקטור." אמרתי בחיוך זוייף.

"התגעגעת אליי קתרינה?" שאל ויקטור הקאפו של מאפיית רוסה שבעיר 'אנאדיר'.

"מאוד.. כמו שאתה התגעגעת אליי." חייכתי בציניות.

"אז..על מה הפעם?" שאלתי ושילבתי ידיים.

"אל תדאגי, הפעם זו לא אשמתך.." אמר וישב בכיסא מולי.

"באמת? מוזר.. תמיד אני אשמה בעינייך." אמרתי.

"אני יודע.. אבל הייתי יותר ממופתע לדעת שאת אישתו של מתאו, קאפו מאפיית שיקגו." אמר בפליאה ופתח את ידיו לצדדים.

"היי! שמור על הפה שלך! אני לא נשואה." אמרתי בעצבים וגילגול עיניים.

ישירות הרגשתי את השרפה בלחי.

הרוסי המפגר הזה סטר לי בלחי!

"תמיד חוצפנית שמגלגלת עיניים כלפי." אמר בעצבים. "לא השתנת בכלל"

גיכחתי "מה לעזאזל הבעיה שלכם עם זה שאני מגלגלת עיניים!"

"Наверное, каподастр тоже сходит с ума по ней.."

תרגום: "כנראה גם הקאפו מתחרפן ממנה.."

"я понимаю почему.."

תרגום: "אני מבין למה.."

"Как мой кот бесится из-за меня, так и я буду гоняться за вами, бабуинами, такими как вы".

תרגום: "כמו שמתאו מתחרפן ממני ככה אחרפן גם אותכם בבונים שכמותכם."

נראה אחד מהם באו להכות אותי אך ויקטור מנע מהם.

חייכתי חיוך מזוייף.

"תיקחו אותה לחדר של האורחת שלנו." אמר בחיוך מעוות.

"לא יקרה.. קחו אותי לחדר הספא אם אני כבר פה בא לי אמבטית בוץ" אמרתי וקמתי.

"Как она выбралась из-под веревок?" שאל אחד החיילים.

תרגום:"איך היא יצאה מהחבלים?"

"Я давно слез с веревок.. бабуины."

תרגום: "יצאתי מהחבלים מזמן.. בבונים." עניתי להם בגיחוך כאילו באמת.. איזה חובבנים.

נראה שכל החיילים הטובים שלו נהרגו מהפעם הקודמת שנלחמנו בו ובמאפייה שלו.

אידיוטים.

"Так отведи ее туда..." אמר ויקטור.

תרגום: "אוךך תיקחו אותה לשם.."

"Серьезно подождите, босс??" שאל אחד הבבונים של ויקטור.

תרגום: "רגע ברצינות, בוס??"

"כן.." "Да.."
אני וויקטור אמרנו באותו הזמן אך בשפה שונה.

הבבונים מאחוריו לא מאמינים שהוא נותן לי לעשות כרצוני.

ויקטור עזב ואני חייכתי חיוך ניצחון כלפי הבבונים שמתחילים להראות לי לאן ללכת בתבוסה.

לי ולויקטור יש עבר משותף... אולי רק אולי היה לו או בעצם עדיין יש לו.. קראש עליי.

אבל זה פועל לטובתי אז מה אכפת לי.

הוא עזר לי מתי שהמאפיה הרוסית שבעיר 'אופה', הקאפו המטומטם שלהם ניסה לאנוס אותי.. כמובן הרגנו אותו והרסנו להם את המאפיה.
...

נאנחתי ונשכבתי על המיטה.

'אעזוב כשאשתעמם..
דווקא מתאים לי חופשה.'

***
כותבת:

למה אין כבר תגובות..?
(מ'ס מילים: 618)