פרק 52: עוזבת?

1.3K 83 13
                                    

נקודת מבט מתאו:

"מתאו אני צריכה לדבר איתך.." קתרין נכנסה למשרד שלי בגלל משהו.. נראה שזה מאוד חשוב לה.

"מה קורה?" שאלתי והתקדמתי אליה.

"תראה.." התיישבה יחד איתי על הספה שהייתה אצלי במשרד.
"אני אדבר ישר ועיניין." המשיכה.

"כמו שאני אוהב." אמרתי בחיוך.

"יש לי משימה שאני צריכה ללכת אליה." הנהנתי שתמשיך.
"ואני יעדר לזמן מה." המשיכה.

חיוכי ירד בשניה.

"את עוזבת?" שאלתי.

"לא לתמיד רק לענייני עבודה.." אמרה.

להתעקש שהיא תשאר לא יעזור..
היא לא שאלה לדעתי בנושא
אלא נתנה לי עובדה..

וואוי איך אני שונא שהיא נותנת לי עובדות.

נאנחתי.

"אוקיי..אבל ראיין נשאר בהשגחה שלי."

"דיל" אמרה והרימה את ידה
כדי ללחוץ את ידי.

זיכרון מהעבר זחל לראשי..

פלאשבק:

חייכתי כלפייה.

והיא הושיטה את ידה אליי למטרה ללחיצת יד. "דיל?" שאלה.

המשכתי לחייך לכיוונה ולחצתי לה את היד.

היא באה להתנתק ממני אך אני משכתי אותה לכיווני כך שידי היו סביב מותניה המתואמות בצורה מושלמת אל ידי.

סיום פלאשבק.

מצחיק שבאותו הזמן הדיל היה על נישואים.. ובסוף אחרי כל השנים לא התחתנו.

"טוב.. זה הלך טוב יותר משציפיתי שיהיה" ענתה בגיחוך.

"אני תומך בך בכל דבר שתעשי." אמרתי את האמת..

אני לא יכול למנוע ממנה לעשות דברים שיסכנו אותה או לעשות מה שבא לה..
אבל אני יכול להיות לצידה ולעזור.

למרות שאני יודע טוב מאוד שהיא יכולה לדאוג לעצמה.

***
נקודת מבט קתרין:

"אז.. מה דעתך שנלך כולנו למסעדה ביחד היום?" שאל מתאו לאחר שהיה מעט שקט.

"בכולנו אתה מתכוון?" שאלתי.

"ראיין, אני ואת" ענה.

חשבתי כולם במובן שכולם.

"סבבה, אספר לראיין על זה במסעדה" אמרתי, מתכוונת למשימה.

"אוקיי" נישק למצחי וקם מהספה והתיישב על הכיסא שמאחורי שולחנו.

....

בהמשך היום הייתי קצת בבית היה לי יום חופש מהעבודה.

והיה כבר אחר הצהריים אז החלטתי להתחיל להתלבש למסעדה.

Control {1}Where stories live. Discover now