נקודת מבט קתרין:
מצטערת מתאו אבל אני לא אתן לך להפוך לחולשה שלי וגם לא שאני אהפוך לשלך.
החיים שלנו מסוכנים מידי.
התיישבתי על המיטה בזמן שמתאו עדיין עומד
הוא בא להגיד משהו.
בום!!
שמענו פיצוץ, אני מכירה את הצליל הזה צליל של יריה.
קמתי מיד והלכתי למזוודה שלי איפה שיש לי את הרובה אבל מתאו החזיק בידי ואמר
"אל תצאי מכאן עד שאני לא חוזר. מובן?"
"מתאו אתה באמת לא יודע עם מי יש לך עסק, נכון?" שאלתי מזיזה את ידו ממני ולוקחת את הרובה מהמזוודה.
"ואני חשבתי שאת כבר יודעת עם מי יש לך עסק." אמר בטון מאיים לאחר שראה את הרובה בידי.
"תרגע אתה לא האויב שלי." אמרתי בגילגול עיניים.
הוא לקח רובה מהמגירה שבשידה ליד המיטה.
"את נשארת פה, נדבר על זה אחר כך" אמר מתקרב אליי צעדים מאיימים.
"אני לא חושבת כך מתאו אתה אומנם קאפו אבל אתה לא הקאפו שלי!" אמרתי בעצבים.
"את לא מבינה שאת יכולה למות!?" הוא שאל בזעם.
לפני שהספקתי לענות הרגשתי צעדים מתקרבים אלינו..
תפסתי את ידו של מתאו ורצתי למאחורי הדלת.
"מה א-" בא לומר אך אני השתקתי אותו עם ידי חוסמת אותו מלדבר.
היינו קרובים מאוד קרובים.
הדלת נפתחה איזה מישהו גדול נכנס עם רובה הולך בזהירות סביב החדר.
אני מתנתקת ממתאו במהירות ובאה מאחוריו תופסת את ראשו ומקפלת אותו הצידה עד שמיעת קליק, עילפתי אותו.
לקחתי את הרובה שבידו והסתובבתי לכיוון הדלת איפה שמתאו נמצא.
"מאיפה את-" בא לשאול.
"אמרתי לך אתה לא יודע מול מי אתה עומד." אמרתי בקול קר.
"בכל מקרה בוא נבדוק מה עם רבקה והיילי" המשכתי.
"ולוקאס וכריס." אמר בקול מזהיר.
"כן כן, גם הם." אמרתי בחוסר התעניינות.
אני ומתאו התקדמנו לכיוון הסלון.
מסתכלים כל הזמן לצדדים.
...
נקודת מבט מתאו:
הגענו לסלון מחרץ דמים מה שיש כאן..
הסתכלתי על קתרין, אין שום הבעה אצלה כאילו זה בהרגל שלה.
היה איזה בחור שניסה לתקוף אותה
באתי לירות אך היא הקדימה אותי.
יריה ישירות ללב.
היא טובה.
הוא נפל על הריצפה וחוסם את המעבר.
אז היא דילגה מעליו כאילו כלום.
אני פשוט הסתכלתי עליה, אני מתחיל להבין מה רבקה והיילי התכוונו כשאמרו שאין לי מושג מול מי אני עומד.
"אתה בא?" אמרה בקול קר ואדיש, מחכה שאבוא איתה.
"כן." אמרתי בטון הקאפו המפחיד שלי ומתקדם איתה לכיוון הגינה בחוץ.
אני לא אוהב שככה היא נהייתה היא הייתה כזו קטנה ועדינה אז ועכשיו היא קרה ולא סומכת על אף אחד אחר מלבד עצמה.
...
נקודת מבט קתרין:
אני ומתאו יצאנו לגינה..
ראינו שאין אנשים, זו הייתה האזהרה ראשונה.
האנשים שתקפו אותנו לא היו כאלה חזקים אז האויבים שלי הם לא, אבל זה יהיה מוזר אם הם מהמאפייה אויבת של מתאו כי הם באמת די חלשים.
הפסקתי לחשוב ברגע שראיתי את מה שהיה מולי לא יכולתי להשאר אדישה.
אני רואה את רבקה, שוכבת עם דם על הריצפה והיילי, לוקאס וכריס סביבה נראים בעצמם אחרי מלחמה.
"מה קרה?" אמרתי רצה לעברם.
"קתרין רב..קה היא" היילי אמרה עם דמעות.
היילי אף פעם לא בוכה וכך גם אני.
אבל אין מצב רבקה והיילי הם היחידות היחידות שיגרמו לי להוציא רגש אני לא מאמינה שרבקה לא כאן יותר.
נפלתי על הברכיים אני בהלם.
ירד לי דמעה אחת עדיין עם הבעה קרה על הפנים.
שמתי את ראשי על ליבה של רבקה והתחלתי לבכות אבל..שמעתי שמעתי את דפיקות ליבה.
דפיקות הלב שלה היו דפיקות מאוד סדירות כלומר אין מצב שהיא ניפצעה!
זה אומר רק דבר אחד..
הפסקתי את דמעות וקמתי באדישות.
התיישבתי על הכיסא שליד הבריכה.
"קתרין?" היילי שאלה בהרמת גבה.
"מכיוון שהיא מתה אפשר לראות את התכתבויות שלה בטלפון" אמרתי מראה את הטלפון שלה שלקחתי תוך כדי שקמתי ממנה.
"לא!!" רבקה צעקה וקמה, ישר רצה אליי ומנסה לקחת את הטלפון בחזרה.
"אני רואה שמתה את לא." אמרתי במבט מאיים הם זייפו את מותה..
"אה.." רבקה הביטה בהיילי והיילי הביטה ברבקה. "זה היה הרעיון שלהם" אמרו ביחד והצביעו על לוקאס וכריס.
"ואתם לא עצרתם בעדם." אמרתי.
"אמ קתרין אל תעשי משהו שתתחרטי עליו, נכון?" אמרה היילי בזמן שהיא ורבקה הולכות צעדים אחורה.
"נכון..את אוהבת אותנו אל תגרמי לבאמת מחרץ דמים!" אמרה רבקה.
התחלתי לרוץ אחריהם "אתן מתות!" אמרתי.
300 הצבעות לפרק הבא :)
(מ'ס מילים: 664)
YOU ARE READING
Control {1}
Romansaהספר הראשון בסדרה: Girls rule. ~גמור~ היא מלכת עולם הריגול.. קתרין קסטירו! אם אתם חלק מעולם הריגול או הפשע.. סביר להניח שמעתם עליה.. המרגלת הכי טובה שהעולם אי פעם הכיר. *** הוא הקאפו של המאפייה האיטלקית שבעיר שיקגו. עדיף לא להתעסק איתו או שלא תיהיו...
