פרק 48: קול רוסו.

1.2K 91 21
                                    

נקודת מבט קתרין:

קמתי בבוקר בחדר שנתנו לי כאן.

החדר הוא חדר ממש נסיכותי.. אבל שיהיה.

כאילו הכל פה ורוד אבל לא באמת אכפת לי.

התארגנתי בבגדים שהיו בארון בדקתי לפני שאין מצלמות בשום מקום.. ליתר ביטחון.

"שלום" אמרתי כשירדתי במדרגות.

אלכס הביט בי לשניה וחזר להביט בטלפון שלו.

"יהרוג אותך לומר לי שלום?" שאלתי.

אנדריי מי שגיליתי הוא החייל הנוסף שהיה מעורב ב'חטיפה' שלי.. החזיר לי "שלום"

"רואה כזה קשה?" שאלתי כשהצבעתי לכך שאנדרי החזיר לי שלום.

הוא מתעלם ממני ואני לא אוהבת את זה!

"אוךךך" התעצבנתי ופשוט הלכתי למטבח.

"כזה מעצבן.. חוצפן, גס רוח,
מי הוא חושב שהוא?!" מילמלתי לעצמי בעצבים.

אני באמת שונאת שמתעלמים ממני בעיקר שאף אחד לא פאקינג מתעלם ממני!

"היי." שמעתי מאחוריי.

הסתובבתי מהר.. זה אנדריי.. הייתי עסוקה כל כך במחשבות שהוא פשוט הצליח לבוא מאחוריי.

מאכזב מצידי.

אני תמיד על המשמר שכחתי לשניה לאחר שאמרתי לעצמי שיהיה לי חופשה..

אני לא אעשה אותה טעות פעמיים.

"היי.." עניתי לפני שיחשוב שלא ידעתי שהוא היה מאחוריי.

למרות שבאמת לא ידעתי..
אבל אין צורך שידע את האמת.

"אז.. ויקטור הלך," קטעתי אותו.
"ואתם הסוהרים שלי?" שאלתי בחיוך מתגרה.

"משהו כזה." אמר בגיחוך.

אני מרגישה שאנדריי הרבה יותר קליל..
הוא אומנם דרוך.. אבל יותר נינוח מאלכס זה בטוח.

אני רוצה הסחת דעת..
לנסות לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי.

"תגיד.. אתה יודע להכין עוגה?" שאלתי, לא יודעת מאיפה זה הגיע.

אף פעם לא הכנתי עוגה..
תמיד רציתי לדעת איך.

כשראיין היה בן 4 הוא שאל אותי אם אני אכין לו עוגה ליום ההולדת..

אמרתי שאני לא מתה על אפייה וקניתי לו עוגה מוכנה.. אבל האמת מעולם לא ניסיתי לעשות.. ועכשיו כשאני 'חטופה'
יש לי את כל הזמן שבעולם, ללמוד.

יום ההולדת של ראיין קרוב מאוד,
אז חשבתי לעשות לו הפתעה.

"אמ בטח" אמר קצת מבולבל לא יודע מאיפה נפלתי עליו עם השאלה הזאת.

"יופיי תעזור ליי, אממ מה המצרכים שצריך בשביל עוגה?" שאלתי מעט מובכת.

אני לא מתה על כך שאני לא יודעת
מה לעשות..

Control {1}Where stories live. Discover now