לבד מול כולם

פרק 3

לין

דוב ביקש מדנה וממני שנלך לאסוף את שון משדה התעופה.
יש לי מהפכה בבטן מתרגשות לפגוש את אחיה הגדול של דנה .
עוד כשהייתי ילדה היה לי משהו עליו מין קראש אך מעולם לא שתפתי את דנה בזה.
"אני לא מבינה למה אבא שלח אותנו לאסוף אותו ?" מתלוננת דנה .
"בחור שחצן שלא היה בקשר אתנו כבר עשר שנים " היא מרימה את ידיה למעלה בטענה .
"את מאמינה שלא ראיתי אותו מגיל שש עשרה אני לא יודעת אפילו אך הוא ניראה ". היא ממשיכה .
"אף פעם לא חיפשתי אותו ברשתות החברתיות אני לא שוכחת שהוא בחר להתנתק ולא לשמור על קשר".
אני לעומתה תמיד חקרתי רציתי לדעת איך הוא ניראה כגבר בוגר.
"לשמחתנו אביך שלח לנו תמונה" אני אומרת "בואי אראה לך."
אני פותחת את האווצאפ ומראה לה את תמונתו של שון .
"טוב ,חתיך הוא תמיד היה " עונה דנה.
"לין יפה שלי ,אני שמחה שאת איתי כאן היום ,אני לא יודעת איך הוא יגיב כשהוא יראה אותנו אז תתכונני ואל תעלבי הרוע נטוע עמוק אצלו" אומרת דנה .

גבר בגובה כמטר שמונים וחמש עם חולצה לבנה צמודה שמבליטה את כול השרירים ג'ינס רפוי נופל על מותני ושיער שחור קצוץ, בעל עיניים ירוקות .
הוא מתקדם לעברנו ,שאלוהים יעזור לי. מי הגבר הזה? הוא נראה דוגמן ששלפו אותו עכשיו ממגזין אופנה .
אנחנו מחזיקות שלט ועליו רשום "שון ינאי".
הבחור המעלף הזה מתקדם לכיווננו
אני מרגישה כבר את הרטיבות בתחתוניי אלוהים רק מלהסתכל עליו אני יכולה לגמור אני נזכרת בלילות שלמים איך פנטזתי עליו .
איך אני אוכל לעבוד לצדו אני חושבת בראשי.
מסיפוריה של דנה הוא בחור שחצן ורע לב לפחות היופי מחפה על הרוע.
"היי" אומר שון "אני מבין שאתן ההסעה שלי לבית המלון" הוא אומר באנגלית .
"כן", עונה לו דנה בעברית ,"דבר עברית אתה יודע את השפה" היא מרימה את קולה .
"שלום" אומר שון בציניות .
"שלום, אני לין חברתה של דנה" אני מושיטה את ידי ללחיצה .
שון מוריד את עיניו לכף ידי מעביר מבט לאורך גופי ועולה שוב להביט בעיניי ואומר "יופי, איפה החניתם את הרכב ? ".
ידי נשארת תלויה באוויר בעוד ששון עושה את דרכו לכיוון היציאה .
"אמרתי לך ,שהוא בן זונה " מחבקת אותי דנה "אל תעלבי הוא חתיכת טיפוס" .
"ואני אמורה לעבוד עם היצור הזה" אני לוחשת באוזנה .
"תהי חזקה זה בשביל אבא" .
"נכון, בשביל דוב ובשבילך אני אעשה את כול המאמצים להתמודד עם הדבר הזה" אני מצביעה לעבר גבו של ששון .
אנחנו מתקדמות לכיוון היציאה לחפש את שון ,אך עכבותיו נעלמו אנחנו מחפשות לכל הכיוונים .
"לאן הוא נעלם?" אני שואלת את דנה
בעודנו מחפשות אותו מתקבלת הודעה אצל דנה בטלפון מדוב.
"אני לא מאמינה חתיכת זבל לקח מונית" צועקת דנה .
"מה?? איך? לפני שתי דקות הוא היה פה."
"הנה תראי ,אבא ,שלח הודעה ששון מודיע לו שהוא עלה על מונית לכיוון המלון ,הוא אפילו לא התכוון להישאר אצלנו בבית ,העיקר שאימא התרוצצה כול הבוקר להכין לו את החדר ולבשל עבורו " ,עיניה של דנה התמלאו דמעות .
אני מקרבת אותה לחיקי ומחבקת אותה דנה מניחה את ראשה על כתפי "אל תתייחסי אליו הוא עושה לך דווקא" אני מסבירה לה .
"אני יודעת שהוא לא אוהב אותי ,אבל בין אהבה לכבוד יש הבדל גדול ".
היא לוחשת בין הדמעות .

דנה מורידה אותי בדירתי השכורה במרכז תל אביב , ומשיכה לדרכה .
אומנם הדירה מאוד קטנה ,אבל אני אוהבת אותה מאוד. צבעתי וסדרתי אותה כרצוני תליתי תמונות של משפחתי על רוב הקירות בבית הגעגוע אליהם קשה .
במשך השנים שכחתי את ריחה של אימא .אני יודעת שזה לא אפשרי לשמר את הריח שלה . היו תקופות שבכל לילה נכנסתי למיטה עם הבגדים שלהם רק להריח אותם קרוב אלי .
פחדתי לשכוח ,כול הזמן פיתחתי עוד ועוד תמונות שלהם ופיזרתי בכל רחבי הבית .
לפני כמה שנים גם סבתי האהובה נפטרה. כך שנשארתי ממש לבד בעולם .חוץ ממשפחתה של דנה שאימצה אותי לליבם ולביתם אין לי אף אחד .
יצאתי פה ושם לדייטים, היה לי חבר לתקופה קצרה ,לצערי אימא שלו לא קיבלה את זה שאני יתומה ולא הסכימה לקשר שלנו.
לאחר זמן מה הוא נכנע לאיומיה ונפרדנו .
מאז אותו בחור ששבר את ליבי לא התקרבתי לגברים ,טוב לי לבד .
דנה לעומתי חייה ונושמת את חיי הלילה והמסיבות היא מחליפה גברים כול הזמן במיוחד עשירים היא משגעת אותם ביופייה אך מעולם היא לא התאהבה באמת .

אני נכנסת לדירה ומחליטה להכין לי פסטה מהירה ,להתקלח ולהיכנס למיטה עם ספר טוב. הספרים הם אלו
שהצלו את חיי ,הקריאה עוזרת לי להתנתק מהכאב ולגלוש לעולמות אחרים שכוללות אהבות נסתרות וחלומות שמתגשמים. אומנם זה קורה רק בספרים אבל בשבילי זה כרגע כל עולמי רצון שלי להתנתק ולהיאחז בסיפורן של הדמיות לחלום איתן זה נותן לי כוח להמשיך ולקוות למציאות שונה יותר ממה שאני חייה בה כעת.