לבד מול כולם

פרק 12

שון

לין מציעה לי עזרה בחיפוש דירה "אתה מחפש באזור תל אביב ?" היא שואלת .
"רצוי שזה יהיה קרוב למשרדים."
"הדירות בתל אביב יקרות מאוד" היא מציינת .
"אני יכול להרשות לעצמי דירה נוחה" אני צוחק מתגובתה .
היא מחטטת מעט בתיקה ושולפת כרטיס ביקור של מתווך .
"הנה קח, זה אלון, הוא ידיד טוב שלי ומתווך מעולה".
"תודה," אני לוקח מידה את כרטיס הביקור ומניח אותו לצדי.
אני מוריד את לין בדירתה ,ומודה לה על העזרה היום.
"בבקשה ,שיהיה לך לילה טוב ותודה על הטרמפ".
היא מחייכת חיוך רחב שמבליט את שיניה הלבנות, ומשהו בי משתנה ברגע הזה אני מרגיש שליבי נפתח ,"תודה גם לך לילה טוב."
שנייה לפני שהיא סוגרת את הרכב, "לין" ,אני צועק לעברה .
"כן," היא עונה.
"אני צריך את עזרתך בעוד משהו אם אפשר?"
"בשמחה במה אוכל לעזור לך?".
"אני רוצה שתעזרי לי עם דנה ,אני רוצה להתקרב אליה יותר ,את חושבת שזה יהיה אפשרי?"
"אני אנסה ,זה לא יהיה קל היא פגועה ממך ".
"אני יודע ,התנהגתי כלפיה באכזריות אשמח אם תוכלי לדבר איתה לרכך מעט את העניינים בנינו".
"לילה טוב" היא אומרת ונעלמת לתוך בניין המגורים שלה .
אני נוסע לכיוון המלון לעוד לילה של בדידות ,אני מקווה שהתחיל לרכוש חברים בזמן בקרוב  .
בלוס אנג'לס היו לי חיי לילה פעילים מאוד תמיד סבבו סביבי המון חברים
כאן זה חסר לי .

את הבוקר אני מתחיל שוב עם אימון, היום התעוררתי בתחושה טובה יותר.
אני מקווה שהצלחתי להפשיר מעט את יחסיי עם לין.
המשיכה שלי אליה ידועה לי אני חייב להבטיח לעצמי לנסות לשלוט על הטסתרון הגברי שלי .
את הבוקר אני פותח בריצה מסביב למלון אתמול הצלחתי לשלוט בעצמי והשיחה עם לין הייתה קולחת ונינוחה.
אני מחנה את הרכב השכור בחניון המשרדים ,בכניסה למעלית עומדים כמה עובדים של החברה ,הם מברכים אותי לבוקר טוב ונבוכים מעט.
אני רגיל לרשמיות ,איך איני רגיל לריחוק  הזה בין אנשים  .
אני ידוע בשחצנותי .
אני בדרך כלל לא מפתח רגשות לגבי הלקוחות שאני מייצג מכיוון שעיסוקי הוא עריכת דין פלילי ,הלקוחות שלי  פונים אלי  ונזקקים לשרותיי אני מקצועי וקורקטי.
כאן זה קצת אחרת  אני מנהל משרד פרסום גדול מאוד, עם עשרות של עובדים ,לין צודקת אני חייב לעבוד על הגישה שלי אנחנו הולכים לעבוד יד ביד.
"בוקר טוב ,מר ינאי" אני שומע את קולה של לין .
"בוקר טוב ,לין" אני עונה, אלוהים אשמור ,היא לא אמתית מה היא לובשת? היא רוצה להרוג אותי
היא לבושה באוברול סטרפלס בורדו שמבליט לה את כל הגזרה המהממת שלה.
אני עוצר את נשמתי כאשר היא מענטזת לכיוון דלתות המעלית .
בעודי מביט בישבנה בתדהמה אני מבחין שכל הגברים הסובבים אותנו בוחנים אותה בדיוק כמוני ומסדרים את החבילה שלהם שנמצאת להם במכנסים.
אני ממהר לעמוד לצידה של לין ,אני לוקח צעד קדימה ומסתיר אותה מעט משאר הנוכחים היא צופה כעט בגבי.
המבטים שנשלחים לעברה מלחצים אותי מאוד .
אני חש את הזיעה קרה בגבי אני ומתחיל להרגיש מתוח ועצבני.
כאשר אחרון האנשים יוצא מהמעלית אני ממהר ולוחץ שוב על כפתור לסגירת דלתות המעלית .
לין מביטה בי בתדהמה "מה קרה?" היא שואלת .
"אנחנו צריכים לדבר " אני אומר בקול רוטן .
"מה עכשיו שוב קמת הפוך הבוקר?" היא שואלת בפחד.
"למה את מתלבשת בצורה כזאת לעבודה ?" אני שואל.
היא מביטה במראה שבתוך המעלית
"מה??".
"זה חשוף מידי " אני עונה.
"מה חשוף? האוברול מגיע לי עד העקבים ,בקושי רואים קצת כתפיים" היא מתלבטת עם עצמה בזמן שהיא מביטה במראה .
"אתה רציני?" היא כועסת ומביטה בי.
לין לוחצת על כפתורי המעלית והדלתות נפתחות היא יוצאת מהן במהירות ומשאירה אותי לעמוד מאחור .
אני מעביר יד בשערי בעצבנות ואוחז בידה לפני שהיא בורחת ,"אני מצטער זה לא אמור לקרות ככה "
"מה לא אמור לקרות?" היא שואלת בעצבנות .
"זה לא ענייני איך את מתלבשת ".
"נכון מאוד אני מכבדת את מקום העבודה שלי מעולם לא התלבשתי לא כראוי " היא עונה לי בכעס.
היא מושכת את ידה מידי ומתקדמת לעבר משרדה.
אני לא אמור להמשך אליך בטרוף ובטח לא לקנא לך את לא האישה שלי אני צורח לעצמי בראש
אני הולך בעקבותיה לכיוון משרדי אני נכנס וטורק את הדלת .